בשבועות האחרונים נחשפנו לכל פרשת "ענבל אור", על ההתחמקות מתשלום מע"מ לכאורה, על מכירה כפולה של דירות, על שימוש בכספי החברה לצרכים פרטיים ועוד ועוד. כל אתר חדשות פתח Section שלם רק על ענבל אור מרוב החדשות שיצאו מהפרשה הזו.

אחת התלונות שחזרה שוב ושוב זה "למה הבנקים מתנהגים איתה כך? הרי עם דנקנר הבנקים טיפלו בכפפות של משי", ואני רוצה להגיב על כך. (הפוסט הזה אינו מטעם בנק מסוים, אינני נותן שרותים לאף בנק, אין לי שום דבר עם ענבל אור ואני לא מכיר אותה).

בישראל כיום כל בנק נותן קו/מסגרת אשראי בתנאים מסויימים ובסכומים שונים ללקוחות שונים בהתאם ל-1001 פרמטרים שהבנק עצמו קובע, אבל הבנק גם בודק את עצמו אחת לתקופה ולפעמים משנה את המסגרת. לדוגמא: נניח ואני מרוויח 50K בחודש ואני מבקש מהבנק מסגרת אשראי של 100K. הבנק יבדוק אם אני באמת מרוויח כבר מספר חודשים 50K, האם אין לי אצלם הלוואות או כרטיס עם מסגרת אשראי גדולה ואם הכל בסדר אז סביר להניח שהבנק יעניק לי 100K במסגרת. יחד עם זאת, אם אשתמש במסגרת ואגיע נניח ל-90K ניצול ולעומת זאת ההכנסה החודשית שלי ירדה נניח ל-15K, הבנק יצור קשר די מהר, יצמצם את המסגרת וידרוש סגירה של החריגה עד לגובה האשראי החדש. אותה סיטואציה מתרחשת גם במספרים גדולים יותר וגם במספרים קטנים יותר.

הבנק גם יכול לאשר מסגרת אשראי גדולה יותר, כשיש לבנק בטחונות. אם הלקוח יעביר לבנק מניות או ניירות אחרים שהבנק מוצא שהם שווים עבורו את הסכום המבוקש, הוא יכול לאשר את המסגרת המבוקשת. הבנק גם מוכן לקבל תנאים של שעבוד נדל"ן או רכב לטובת קבלת מסגרת אשראי גבוהה ואם הבנק רואה שיש מחזורי כספים גדולים – הוא יאשר ברוב המקרים גם מסגרת גדולה.

במקרה של ענבל אור – זה בעצם מה שהיה. לענבל היו מספר דירות שרשומות על שמה וששועבדו לבנק, ובמקביל היו מחזורים גבוהים של כמה מיליוני שקלים עד עשרות מיליוני שקלים, ולפיכך הבנק העניק לה (לפי פרסומים שונים) 17 מיליון שקל בערך – סכום כל חובותיה.

כפי שציינתי – הבנק הוא אינו גוף סטטי ומנהלי הסניפים (ובמיוחד סגני המנהל) עוקבים בכלליות אחרי תנועות החשבונות של הלקוחות מבחינת הכנסות והוצאות, במיוחד כאשר מגיעה המחאה לפירעון והמחשב מראה חריגה ממסגרת האשראי, או אז הפקיד/ה בודק/ת מה קורה בחשבון והיא מציגה את המידע למנהל מעליה והוא מחליט אם לאשר את משיכת ההמחאה או להחזיר בגין אכ"מ (אין כסף מספיק). הבנק גם מגלה חשדנות כאשר מגיעות אליו הוראות כמו עיקולי חשבון מרשויות שונות (עיריות, ביטוח לאומי, בתי משפט וכו') – ובמקרים כאלו החשבון עובר בדיקה ע"י הבנק לראות שלבנק יש מספיק בטוחות (בטחונות) לכיסוי המסגרת. במידה ולא, הבנק יוצר קשר ונכנס לתהליך של צמצום מסגרת ודרישת כיסוי חוב.

במקרה של ענבל אור, בנק מזרחי החל להחזיר צ'קים בכמות גדולה לאחר שהבנק הבחין בעצם בכמות הוצאה גדולה מבלי שתהיה כמות הכנסה זהה או יותר וכאשר ענבל אור בעצם עברה את המסגרת הרשמית שלה. הבנק בעצם נהג בענבל אור כמו שהוא נוהג עם שאר הלקוחות עסקיים וכפי שתיארתי לעיל.

כאן נשאלת השאלה: האם הבנק נהג אותו דבר עם דנקנר ומיליארדים ישראליים אחרים? התשובה היא "לא" אך בניגוד לדעתם של רבים אחרים – הבנק לא נהג כך לא בגלל העיניים היפות של נוחי דנקנר, אלא בגלל סיבה אחרת: הבנק קיבל בטוחות בעבר מדנקנר ואחרים, אך שווי הבטוחות ירד. מכיוון שמדובר במיליארדי שקלים, הבנק אינו יכול לבוא ולבקש מבית המשפט "תמכרו את שופרסל, סלקום ותנו לי את הכסף לסגירת חובות", הבנק היה צריך לעבוד עם החייבים כדי למצוא פתרון, ולפעמים הפתרון כרוך בכך שהבנק נותן עוד כספים על מנת שהוא יוכל בהמשך לקבל את כספו בחזרה. אחרי הכל, אם היה חייב לבנק 100K בחובות והבנק יתבע אותי ולא יוכל לחלץ את הכסף ממני – הוא לא יפול מכך והוא יוכל למחוק את החוב ומחיקה זו תוכר בספריו ("חוב אבוד"), אך מחיקה של מיליארדים בהחלט תדפוק לבנק תוצאות רבעון ואת זה אף בנק לא רוצה ולא מוכן להיכנס לכך.

כדאי להזכיר שגם במקרים אחרים הבנקים, כמו בנק הפועלים לדוגמא – לא מתרשמים ממילים יפות והוא נלחם לקבל את כספו גם מגופים גדולים. קחו לדוגמא את "מגה" – רשת קניות שחברת האם שלה (וחברות "אחיות") "חלבו" אותה על ימין ועל שמאל במשיכת דיבינדים, בהשכרת שטחים למגה במחירים כפולים ומעלה ממחירי השוק – כשהיא הגיעה לחובות של מאות מיליוני שקלים, הבנק לא היסס לתבוע את החברה ולבקש מהשופט שיגרום לבעלי רבוע כחול להוציא כסף מהכיס ולסגור את החוב או את חלקו הארי של החוב. אותו בנק, אגב, יודע גם לדרוש פינוי מוילה והכרזה של מישהו כ"פושט רגל" במקרה של מוטי זיסר שחובו לבנק לפי כתבה זו הוא סכום ענק של 1.4 מיליארד שקל.

לסיכום: בנקים אינם "צדיקים", הם מנוהלים ע"י אנשים ואותם אנשים מחליטים איך להתנהג עם הלקוחות. במקרים רבים הם מצטיירים כ"רשעים" בכך שהם "רשעים" בכך שהם אינם מוכנים להגדיל מסגרת אשראי, (במיוחד אם עסק מעוניין לגדול לדוגמא או לצאת מאיזו בעיה פיננסית והבנק לא מוכן לאשר הגדלת מסגרת), אבל לא תמיד הבנק אשם, לפעמים גם הלקוח אשם. במקרה של ענבל אור, לפי הכתבות בעיתונות, הכספים שנתנו החברים בקבוצות הרכישה שימשו אותה יותר כ"כספומט" לתשלומים כמו תשלום על הגירושין, תכשיטים, השכרת וילה ועוד והטעות הכי גדולה שהיא עשתה היתה חתימת ערבות אישית על הכל כולל שעבוד הדירות שלה, כך שמי שהאשמה במצבה של ענבל אור – זו היא עצמה, לא הבנק. אם שעבדת את דירתך לבנק ואין לך אפשרות לשלם את חובך – הבנק יהיה בהחלט זכאי לבקש למכור את הנכס כדי לכסות את החוב ובמקרה שלה היא שעבדה כל מה שהיא יכלה, והחשבון לתשלום הגיע די מהר.