פרופ' אמיר חצרוני פירסם טור דעה במעריב/NRG והכותרת שלו היא "כן לכיבוש – כאשר הוא משתלם". אני ממליץ לפני שתקראו את התגובה הזו – תקפצו לקרוא את הטור של חצרוני.
קראתי את הטור של הכותב הנכבד, ולצערי מר חצרוני פיספס נקודה מסויימת וקריטית – הנקודה נקראת "אזרחות הפלסטינים".
אם אנחנו מדברים על שטחים כמו רמת הגולן, ניקח דוגמא פשוטה: נניח ועליתי לרמת הגולן, רצחתי מישהו או שדדתי בנק והמשטרה תפסה אותי. האם אני אשפט? בוודאי, ואני אשפט בדיוק כמו כל אזרח אחר שביצע את אותו פשע בין אם הוא ביצע זאת בחיפה, ברמת, בתל אביב או בכל עיר ישראלית שלא מעבר לקו הירוק. כשמגיעים לעומת זאת לשטחי 67, הדברים נעשים קצת יותר מורכבים. ישראל עושה הכל כדי שלא להכיל את החוק הישראלי על כל מי שנמצא שם, וזה מסתכם בכך שתלוי מה הדת של אותו עבריין: אם הוא יהודי, הוא ישפט על פי החוק הישראלי, אולם אם הוא מוסלמי או נוצרי ואינו נמנה כתושב ישראל, אז הדבר האחרון שהוא יכול לצפות לו הוא לצדק. כנסו לכל אתר שעוקב אחרי תלונות של פלסטינים על פגיעות של חיילי צה"ל בהם ותראו שמדינת ישראל סוגרת "בסיטונות" תיקים כאלו על ימין ועל שמאל עם סיבות כמו "חוסר עניין לציבור". רק כשיש פרופיל גבוה לאיזה פאק שחייל עשה (כמו הריגה של שופט ירדני) – אז מתקיימת חקירה רצינית, כי אחרי הכל – המלך הירדני לא ממש יאהב את הרעיון שטייחנו הריגה של שופט שלהם..
כאן בעצם תקוע העניין: ישראל לא רוצה לספח את שטחי 67 כמו שהיא סיפחה את הגולן. אתקן את עצמי: ישראל רוצה לספח, אבל היא מעדיפה את זה ללא פלסטינים, אך מכיוון שאין אפשרות לעשות "הוקוס פוקוס" והפלסטינים יעלמו (ואי אפשר לזרוק אותם לירדן או מצרים) – ישראל לא מספחת את אותם שטחים, כי אם היא תספח, היא תצטרך לקלוט מספר מיליוני פלסטינים ולתת להם אזרחות ומעמד שווה כמו כל אזרח ישראלי אחר ובפועל ה"מדינה היהודית" תיהפך דה-פאקטו למדינה דו-לאומית. השמאל, למי ששוכח (או מעדיף לשכוח) אין לו בעיה עם הסיפוח הזה, אבל הימין המשיחי לא מוכן בשום פנים ואופן למהלך כזה. הדבר הכי קרוב שמפלגה כמו "הבית היהודי" היו מוכנים זה סיפוח של 50-70 אלף פלסטינאים משטחי C תמורת סיפוח גורף של כל השטח, רק שאף אחד אינו מסכים לאותו רעיון.
אז כן, הצרפתים, האמריקאים, הרוסים ואחרים סיפחו שטחים שכבשו במלחמות, אין על כך עורר, אולם האזרח הטקסני שאדמתו נכבשה לפני יותר מ-200 שנה – קיבל זכויות כמו אזרח אמריקאי אחר. הוא יכול להצביע, הוא צריך לשלם מיסים ויש לו זכויות וחובות כמו לכל אמריקאי אחר, כנ"ל לצרפתי וכנ"ל לרוסי. ישראל, כפי שציינתי לעיל – לא מוכנה להסדר כזה.
פרופ' חצרוני מעדיף להסתכל רק על עניין אכילת החומוס בסוריה כיתרון בהסכם שלום תמורת מסירת השטחים, אבל הוא מתעלם מיתרונות אחרים כלכליים: חברות שמייצרות מוצרים זולים (ביגוד לדוגמא) יצרו בעבר בסין (כיום זה עובר יותר לויאטנם והודו שהן יותר זולות). ברשות הפלסטינית לעומת זאת, כח העבודה הוא זול בהשוואה לשוק הישראלי, כך שחברות ישראליות היו יכולות לחזור ולייצר את המוצרים שלהם ברש"פ והם היו חוסכים סכומים רבים בכל מה שקשור לשינוע סחורות (אין צורך במטוסים ואוניות, אין מכסים) כך שהן היו יכולות לשווק לצרכן הישראלי מוצרים שהם באותו מחיר כיום או פחות.
מדינות במערב לא מסכימות ל"סידור" הנוכחי כי בסופו של דבר זה נראה רע כלפי חוץ וזה דופק את הפלסטינים (בוא לא ניכנס לרגע מי אשם במה), והתוצאה היא שיותר ויותר מדינות (במיוחד באיחוד האירופאי) רוצות להטיל מכסי יבוא על תוצרים מהשטחים. לעומת זאת, מתי לאחרונה שמעתם על הצעה לחרם או על איום בסנקציות כלפי ישראל בכל מה שקשור לסיפוח של רמת הגולן? אין חיה כזו כי אף אחד לא מתלונן, לא הישראלים ולא הדרוזים.
אז עד שישראל תחליט מה לעשות, אנחנו נמשיך להיות תקועים עם העצם הזו בגרון.