במקומות רבים בחיינו אנחנו צריכים להתחשב בחיינו. אם אתה גבוה ויושב לצפות סרט בקולנוע ומי שיושב בכסא מאחוריך נמוך, סביר להניח שהוא יבקש ממך להחליף כסא או להתחלף איתו בכסאות, דבר שסביר להניח שתסכים לו. במקומות אחרים יש צורך להתחשב באנשים בעלי מוגבלוית שונות או להתחשב בתנאים שונים, כמו הבקשה של השכנים לא להפעיל מוסיקה חזקה בשעות הלילה ועוד.
זה חלק מהחיים.
אולם בכל מה שנוגע לדת היהודית, נראה כי בכל הקשור לבקשות התחשבות מצד דתיים/חרדים/מפלגות דתיות, הבקשות כבר הקדישו ממזמן את הסיאה.
להזכירכם, כיום בשנת 2013 אני כחילוני לא יכול:
* לרכוש חמץ בפסח (אלא במקומות רחוקים/נידחים, מה שמצריך "טיול ארוך")
* אינני יכול לנסוע בשבת בתחבורה ציבורית (ברוב המקומות. עדיין אפשר לנסוע מהצפון למרכז כמה שעות לפני ששבת יוצאת)
* אינני יכול לנסוע עם רכב פרטי או מונית ביום כיפור
* אינני יכול להתחתן חתונה אזרחית בארץ שתוכר ע"י משרד הפנים
* אם אני הומו או לסבית – אז משרד הפנים בכלל לא מכיר בנישואים שלי לבן זוגי/בת-זוגי בין אם התחתנתי כאן או בחו"ל
* אם אני מעוניין להיות מוכר כ"חסר דת" – אני צריך לעבור את מסלול בית המשפט
וזה .. על קצה המזלג.
ישנם כאלו שחושבים שאפשר לפתור את העניין בדרך הפוליטית ויש גם מפלגה כזו (מפלגת אור), אך כמות הקולות שמפלגה כזו מקבלת היא קטנה מאוד (כמה מאות או אלפים בודדים בכל בחירות, ב-3 פעמים האחרונות). הצעת תיקון החוק לקבלת מפלגה לכנסת שיאיר לפיד מציע, תקבור סופית סיכוי שמפלגה כזו תיכנס לכנסת. מפלגות כמו "יש עתיד" או "ישראל ביתנו" הבטיחו בעבר רפורמות "מרחיקות לכת" בכל הקשור לנישואים אזרחיים או נישואים מאותו מין, אך כפי שניתן להבין מההסכמים הקואליציוניים, לפיד ויתר לחלוטין על העניין מול הבית היהודי, ו"ישראל ביתנו" לא עשתה בנידון מאומה גם בקדנציות קודמות ולא נראים סימנים שגם בקדנציה הזו יחול שינוי כלשהו.
ישנם כאלו החושבים שדרך חרמות אפשר להגיע לתוצאות. האמת היא שהחרדים הרבה יותר חזקים מהחילונים וזאת מסיבה פשוטה: כאשר קהילה חרדית (או מספר קהילות) מטילות חרם שמונהג ע"י רב הקהילה (או רבנים) אז הם מוציאים פאשקווילים, והקהילות בד"כ באמת מחרימות, גם אם זה לזמן ארוך, כלומר האפקט מושג בד"כ. לעומת זאת, אצל החילונים, כשיש נושא חרם, רוב הזמן החרם פשוט לא נאכף כי אצל החילונים אין איזה "ראש" אחד שכולם נצמדים אליו. יש מקרים יוצאי דופן (כמו מקרה הקוטג'), אבל שוב, זה מקרה נדיר, כך שחרם חילוני בד"כ לא משיג את האימפקט הרצוי.
לעניות דעתי, אפשרות שאינה מספיק מנוצלת ודווקא כן יכולה לסייע היא האפשרות המשפטית דרך הגשות ערעורים, בג"צים וכו'. זהו תהליך לא זול ולכן צריך להיערך אליו, אבל אם מוגש בג"צ על דברים כמו תחבורה ציבורית בשבת, דווקא אז יש סיכוי להתקדם (כל עוד הבקשה עצמה ממוקדת ומפורטת עם הסבר מדוע זה פוגע ומה הפתרון המוצע).
אנשים לפעמים שוכחים שכמות החרדים בארץ רק גודלת מסיבה פשוטה שלהם יש ילודה הרבה יותר גבוהה ביחס לחילונים. סקר אחרי סקר מראים שיש יותר ויותר תלמידים דתיים, מקומות שהיו בעבר חילוניים לחלוטין כעת נמצאים ב"כיבוש" דיירים חרדים (תראו מה קורה בירושלים ובמקומות אחרים), ואז כשיש כמות דיירים חרדים, מגיעות גם הדרישות להתחשבות ברצונות/רגשות החרדים. מתנס"ים נהפכים לכוללים ובתי כנסת, ופתאום אתה מוצא את עצמך נמצא באזור שהיה עם סממנים חילונים – נהפך למקום דתי עם דרישות דת.
אני לחלוטין לא בעד אלימות, אבל מי שחושב שהידברות תעזור, טועה (לעניות דעתי).