על התגלית הקשורה למפץ הגדול

השבוע רעשה המדיה בכל הקשור למפץ הגדול, כאשר גילוי שנתגלה נתן תימוך מאוד חזק לתיאוריית המפץ הגדול. פה בישראל דווח על הנושא בהרחבה (הנה הסבר באתר הידען) ובאתר "וואלה" קפצו על המציאה וראיינו פרופ' לפיזיקה שטען שהנה ההוכחה שאלוהים יצר את עולמנו. איך הגילוי המרעיש מוכיח שזה אלוהים אחראי על זה? כי בתורה כתוב "ויהי אור"..

אז הלכתי לחפש מאמר מאתרים דתיים שמדברים על גילו של העולם מול הגיל שהתורה עצמה מדברת (בסביבות 6,000 שנה). מצאתי את המאמר הזה. מי שיקרא את המאמר לא מתוך אמונה יבין מהר מאוד שכל מיני חכמי דת יהודית פשוט לקחו חצאי משפטים ודרכם הם "מצאו" כי העולם הרבה יותר עתיק מ-6000 שנה. הנה, לדוגמא, ציטוט חלקי:

"…במקרא נכתב: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור". על פסוק זה נדרש כי יומו של הקב"ה הינו כאלף שנים של בני האדם: "יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. הוי, הזאת ידעת מני עד וגו. התורה יודעת מה קודם לברייתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרוש, אלא: "מני שים אדם עלי ארץ ". ומבאר רש"י: "אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה".

כלומר לפי הטקסט הנ"ל, יום של אלוהים = 1000 שנים של בני אדם. מספר עגול ונחמד, אבל לא חשוב איך תסובבו את המספר הזה, ותלוי איך שתחשבו את המספרים, או שתגיעו לגיל שהוא קצת יותר ממחצית מהמספר שהמדע מציין (4.54 מיליארד שנה) או שתגיעו למספר הרבה יותר גדול. חוץ מזה שאם ניקח את התיאוריה הזו ונניח לרגע שהיא אמיתית, תהיה בעיה בבריאה עצמה: לפי ספר בראשית, אלוהים בורא את השמש והירח ביום הרביעי ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.  טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  טזוַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.  יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ.  יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. "), רק שאז יש בעיה – כל הצמחיה נוצרה ביום שלישי, ואם כל יום הוא כמה אלפי שנים (או מיליארדי שנים) – כל הצמחיה אמורה למות כי אין תהליך פוטוסינטזה.

ביהדות, כמו תמיד, ככל שאדם יותר קדום אומר דברים, אין אפשרות לסתור אותו, וכמובן שלרוב הדברים לא מונפקת כל הוכחה שהיא שניתן לבדוק ולוודא שאכן הדברים מדוברים, כך קובעים להם כל מיני "חכמי דת" יהודיים תיאוריות לגבי שנים בלי שום הוכחה, והיהדות, כמו תמיד, דואגת ל"קידוש" חד סיטרי: אתה לא יכול לסתור תנאי או אמוראי או סבוראי – כלומר אתה יכול לאמר מה שתרצה, אבל מבחינה הלכתית יקחו את מה שהתנא אומר ולא מה שאתה תאמר גם אם תוכיח שאתה צודק והתנא טועה.

לעומת זאת, למדע דווקא יש תשובות לגבי גיל כדור הארץ עם שיטות בדוקות וידועות שנוסו באופנים שונים. אתם כמובן לא צריכים לקחת את המילה שלי, אתם פשוט יכולים לקחת לעצמכם רבע שעה ולהסתכל על הוידאו הבא. לא לדאוג – הוידאו בעברית צחה והוא מסביר בצורה שגם אלו שאין להם תואר בפיזיקה יכולים להבין:

אז מה יש לנו כאן בעצם? שוב נסיון לרתום תגלית חשובה לטובת הסיפור עם החבר הבלתי נראה. היהדות מאז ומתמיד היתה קצרה מאוד בהוכחות ודרשה מאנשים לא ללכת לפי מדע והגיון אלא לפי "אמונה". אחרי הכל, היהדות ממליצה לאנשים לא לחשוב לעומק לגבי אלוהים ומה היה לפני אלוהים או לנסות לחשוב בהגיון רצוף יותר מדי כי אחרת אתה תגיע למה שנקרא "מחשבות כפירה" (הנה דוגמא).

לנוצרים, אגב, יש בכלל סרטים מהגילוי הנ"ל, כי לפי האמונה הנוצרית, היקום קיים 6000 שנה בערך וזהו. אין שום פירוש אחר, היקום נוצר בהוקוס פוקוס ולעזאזל כל ההוכחות החותכות שהיו פה חיים לפני 6000 שנה. אפשר לקרוא על כך פה ופה.

לסיכום: מאמינים תמיד ינסו לרבע את המעגל תוך התעלמות מוחלטת מעובדות רבות, כי בסופו של דבר אנשים שהם דתיים ונוהגים לפי מצוות דת עושים זאת מתוך אמונה, ואמונה כמו שאנחנו יודעים, אין לה צורך ממשי שיהיו הוכחות חותכות פיזיות שעומדות מאחוריה כתימוכין, וגם כשיש "הוכחות" – לא ממש קשה להפריך אותן, אבל בד"כ המאמין ינקוט הקשבה סלקטיבית.

התורה, הפרשנים והצביעות

אחד הדברים המצחיקים/עצובים (תלוי איך מסתכלים) זה הנסיון העיקש של אנשים דתיים להצמיד לוגיקה לתורה, להתייחס לכל מיני דברים שנכתבו בתורה כמדע. לא חשוב כמה הדבר הזוי, תמיד יהיו אלו שינסו ויתווכחו..

אנשים דתיים ומאמינים, בטוחים שהתורה נכתבה על ידי אלוהים, אותה ישות שהיא כביכול "מעל הזמן". לפי האמונה בתורה, אלוהים היה תמיד קיים – בעבר, בהווה והוא יהיה קיים בעתיד. אם ניקח את ההנחה הזו כנתון, ואז נסתכל בתורה, הטיעון הזה יפול לוגית מהר מאוד. אם אלוהים לדוגמא יודע את העתיד, מדוע הוא משמיד כל יצור (נניח. במציאות כמובן אין שום עדויות שזה קרה. בתורה כתוב שנשלח עורב מהתיבה והוא לא חזר, אבל המציאות מראה לנו שעורבים קיימים גם קיימים) ואחר כך הוא מתחרט? זו דוגמא קטנה ופשוטה לחוסר לוגי בין מה שכתוב לבין מה שחושבים שקיים.

הנה עוד נקודה: אלוהים במספר פעמים בתורה אומר שאם תלכו בחוקותיו, תאריכו ימים. אוקיי, רק כשמסתכלים קצת בהמשך הטקסטים, מגלים שה"אריכות ימים" הזו מגיעה בעירבון מאוד מוגבל. תאר לך שהוריך החליטו עבורך החלטה אומללה ואתה בתגובה אומר להם "אתם מטומטמים" או פולט קללה עסיסית אחרת. המציאות אומרת שהמתח בינך לבין הוריך יגדל אבל מכאן ועד לזרוק אותך מבית הוריך יש מרחק רב, תמיד יש מקום להתנצלות ולהלבנת הדברים – אבל לא לפי התורה. קיללת? העונש שלך: מוות ואם תלך לפי האתר הזה, המוות שלך יהיה בחנק.

אבל מי שכתב את התורה לא עצר כאן, להיפך – מי שכתב את התורה מאוד אהב את הרעיון של הרג, עדיף בסקילה, חנק ובעוד דרכים (אחרי הכל, חופש בחירה זו בעצם "בדיחה פנימית" של התורה). כך לדוגמא, מישהו החליט בזמנו לקושש קצת עצים ולא כל כך עניין אותו שבת, אז … "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה. לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. {ס} לה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.". הרג בסקילה. עוד דוגמאות? בשמחה! החלטתם אתה ואשה נשואה לעשות קצת האנקי פאנקי? שניכם למוות (וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף, אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ–מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף, וְהַנֹּאָפֶת.). מה עם גייז ששוכבים? שניהם למוות ( וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם). בכלל, ויקרא פרק כ' הוא פרק של צורות מוות ופגיעות כיד המתלהב שכותב את התורה. בל נשכח כמובן את עניין השבת שמי שלא שומר – ניחשתם נכון – מוות (וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת–כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ). מה אם מישהו החליט לשנות דת? גם, מוות ( כִּי-יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ–לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ.  ג וַיֵּלֶךְ, וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחוּ, לָהֶם; וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ, אוֹ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם–אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי.  ד וְהֻגַּד-לְךָ, וְשָׁמָעְתָּ; וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב–וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.  ה וְהוֹצֵאתָ אֶת-הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת-הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, אֶל-שְׁעָרֶיךָ–אֶת-הָאִישׁ, אוֹ אֶת-הָאִשָּׁה; וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים, וָמֵתוּ.), אבל לא צריך ללכת רחוק – אחד שמקלל את אלוהים – מוות. ( וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יְקַלֵּל אֱלֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.  טז וְנֹקֵב שֵׁם-יְהוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ-בוֹ כָּל-הָעֵדָה), זה כי כמובן אלוהים רגיש ולא מסוגל לעמוד בזה שבנאדם מקלל אותו. בני אדם אחרים מסוגלים לעמוד בזה יפה מאוד, אלוהים – לא. אחלה בטחון עצמי יש לאותו אל.

קיימים עוד עשרות דוגמאות איך על דברים שונים התורה פשוט מצווה מוות, אבל אני חושב שהדוגמאות לעיל מספיק מוכחות את טענה זו.

התורה גם מדברת על עבדים, מה מותר ומה אסור. כמובן שהיום אין עבדים, וכולם מתעלמים ממה שכתוב בתורה – וכאן בעצם מתחילה הצביעות של אותם חכמי התורה.

מהי אותה צביעות? הצביעות היא שמצד אחד הם מהללים שהתורה היא "לנצח נצחים" אקטואלית, אבל מצד שני הם מצנזרים ומפרשנים אותה כרצונם. כך יוצאים מצבים מגוכחים שבהם אסור לך לנגוע במסך מגע של הטלפון/טאבלט שלך כי "זה עוון" של אי שמירת שבת. כמובן שהטיעון שבעבר בזמן כתיבת התורה היית צריך להתאמץ כדי להפיק אנרגיה וכיום זה קליק אחד שאפילו לא מצריך מאמץ כלשהו – אותם חכמים מתעלמים ממנו לחלוטין. את המוות שמצווה בתורה לעומת זאת לבצע, גם אותו "העלימו" – שזה אולי דבר טוב, אבל מצד שני הכניסו קטגוריות שבכלל לא מוזכרים ישירות בתורה. כל עניין הצניעות (שמאוד "בון טון" כיום בחוגים הדתיים והחרדים) כלל לא הוזכר בתורה. אדרבא, מרים יצאה בתופים ובמחולות ובתורה זה לא רק מוזכר אלא גם מצוטט מילה במילה, כלומר כל העם לא רק ששמע, אלא גם רקד, ושוב – מי ששרה זו אשה, לא גבר, כך שכל עניין הצניעות הוא לא יותר מאשר צביעות, כמו שהלכות שבת והלכות אחרות הן לא יותר מאשר פרשנות כיד דמיונו של המפרש בלי שום אסמכתא.

ואם מדברים על אסמתכא – ביהדות ישנו מושג שנקרא "קדוש" – אם מישהו קדוש והוא פוסק משהו, אז זהו – זה כמו חציבת טקסט באבן, זה מה שתצטרך לעשות. מה אם אותו קדוש פשוט חולה נפש, או שסתם מפליץ הלכות? היהדות לא מתייחסת לכך. התנאים פסקו, אמוראים וסבוראים פסקו, וזה מה יש. אתה לא יכול לחלוק עליהם.

נחזור לעניין המדע: כיום כשמדען מגלה תגלית, הוא צריך להוכיח את התגלית הזו, איך הוא גילה ולתת כמה שיותר פרטים על מנת לחזור על הניסוי ולאשש את הדברים. גם הטקסט שהוא כותב המתאר את התגלית יעבור בדיקה אחת או יותר (Peer review), ואם הוא חולק על מדען אחר (גם אם אותו מדען אחר הוא מישהו ידוע ומפורסם) – הוא יצטרך לפרט היכן האחר טעה ולהוכיח זאת. לא קל, אבל אפשרי. ביהדות – לא אפשרי, נקודה.

כשקוראים את התורה ללא כל מיני פרשנים (שבין כה אין להם תימוכין, אחרי הכל – גם התורה שבעל פה, תורה שניתנה על ידי משה, וחלק טוענים שמשה הוא שכתב למעשה את התורה – לא נכתבה במשך כמה מאות שנים, מה שאומר שאנשים זכרו דברים שונים לחלוטין אם בכלל, ואין שום אפשרות לתחקר את המקור… אלוהים לא ממש עונה ומשה גם מזמן בר מינן), קשה מאוד להתייחס לדברים כאל הוראות איך לחיות, מהבחינה הלוגית וגם מדעית. אלוהים שלא עונה ואין הוכחות ממשיות לקיומו מצווה עליך דברים, שוביניזם מכאן ועד הודעה חדשה ("ברוך שעשני כרצונו" צריכה לאמר האשה), ובנוסף סיפורי אגדות כיד המלך (נחש מדבר, אתון מדברת, ושלל שטויות נוספות) לא מאפשרים שום בדיקה מדעית או לוגית. בשישה ימים נברא העולם לפי התורה, למרות שיש הוכחות שהעולם היה קיים הרבה לפני התורה. חוסר ידע כרוני מה קורה מעבר למזרח התיכון, הלכות ואיסורים לא רלוונטיים ותמוהים ועוד ועוד.

בסופו של יום, אתה כיהודי לפי התורה נדרש להאמין בתורה ובאל. אין בחירה. בעצם יש (לפי התורה) – או שתאמין, או מוות. לוגיקה ואמונה – לא ממש הולכים יחד (ביחוד שאין לך על מה לבנות לוגיקה, God takes the 5th), ומה לעשות שעל אמונה אי אפשר לבנות מדע רציני, למעט … אשליות.

היכן השטן במשוואה?

בפעם שעברה כתבתי פוסט על "היכן אלוהים" והתפתח דיון מעניין בטוקבקים שם. אני רוצה להוסיף קצת תוכן ולהתייחס לפעם ל"צד השני", למה שהדתות המונותאיסטיות ואחרות קוראות "השטן" (יש כל מיני שמות), ובסוף הפוסט אני רוצה לשאול קוראים דתיים או מסורתיים (או חילונים שמאמינים באלוהים) שאלה לא צינית שאשמח לקבל תשובות לגביה.

היכן השטן?

(היו הרבה ציורים ב-Google Images, בחרתי משהו קטן שיגרום לחיוך).

התורה ופירושים לתורה (גמרא, משניות וכו') מדברת רבות על אלוהים, מלאכים, וגם על השטן, הישות הזו שגורמת לכל אחד מאיתנו לעשות דברים רעים, צרות, ליפול, לסטות מדרך הישר, מקיום מצוות ועוד. כל הדתות המונותאיסטיות מדברות על השטן ועל "ממלכתו" (הגהינום) בערך את אותם דברים: אם לא תקיים מצוות ולא תחיה לפי דרך הדת שאתה "חבר" בה (יהדות, איסלם, נצרות), מרה תהיה אחריתך שתמות, אתה תיזרק לגהינום ושם שליחיו של השטן יתעללו בך ויעשו לך דברים איומים ונוראים.

מכיוון שהמאמין שמחובר לדת לא ממש חושב תמיד על היום שהוא כבר יהיה בחזקת בר-מינן, הדתות השונות מזהירות את המאמינים כי השטן לא נמצא רק שם בגהינום, אלא גם אצלנו, בתוכנו, הוא זה שמשפיע עלינו לסטות מדרך הישר ולא לקיים מצוות ומעשים טובים, הוא גורם לנו ליפול וכו' וכו'.

כמובן שכל דת מתייחסת ל-מי זה השטן בדרכים שונות. כך לדוגמא הנצרות מתייחסת אליו כ"בן האהוב" של אלוהים, וכשאלוהים יצר את האדם, ציווה האל בפני אותו "בן אהוב" להשתחוות בפני בן האדם, ואותו שטן סירב, בגד באלוהים ונהיה הארכי-נבל (תוסיפו לבד אפקטים, דרמה ומוסיקה תואמת).

כמו במקרה של אלוהים, גם במקרה של השטן לא ממש שומעים ממנו ומשום מה גם לא מאותם אנשים שנפטרו, מה שמעלה ספק גדול לקיום כלשהו לאחר המוות, אבל זה כבר עניין אחר.

האם השטן בעצם קיים? לדעתי כן, אבל לא בצורה שהדת מתארת.

הבה נסתכל בתוך חלק מסוים בגוף שלנו, באחד החלקים העיקריים שאחראים לרוב הפעולות והמחשבות שלנו: המוח.

המוח הנחמד שיש לנו הוא דבר מופלא מאין כמוהו. הוא לא רק יודע לזכור דברים, הוא יודע לעבד נתונים, יש בו חלקים שאחראים ליצירתיות שלנו, לדיבור ולדברים נוספים, אך בניגוד לכל מחשב שקיים כיום, הוא יודע גם ליצור דברים (ובמצבים מסויים או עם חומרים מסויימים הוא יודע "להראות" לנו דברים שפיזית אינם קיימים או להראות אותם בצורה שונה מהמציאות).

אחד מאותם שהמוח שלנו יוצר בצורה מוצלחת, זה "צד נגדי", והדרך הטובה ביותר להסביר את זה היא במתן דוגמא מחיי היום יום:

השעה 6 וחצי בבוקר, אתם צריכים לקום מהמיטה. יום חדש, העבודה מחכה לכם, לקוחות/בוסים צריכים תשובות, הפרוייקט שאתם עובדים עליו צריך שתשקיעו בו היום כדי לעמוד בד-ליין, ואז פתאום לא בא לכם לעשות שום דבר מהדברים. לא בא לכם לקום מהמיטה, לא בא לכם לעבוד, לא בא לכם לשמוע אחרים, פשוט שיעזבו אתכם בשקט. בד"כ אחרי כמה רגעים זה חולף ואתם קמים והולכים לעבודה, אבל במקרים מסויימים שיש יותר מדי עומסים, אנשים נכנעים לאותו "צד נגדי" ופורקים את זה בצורה כלשהי (צעקות, במקרים מסויימים זה מגיע לפסים אחרים ועוד).

היהדות קוראת לזה "יצר הרע", וזו הגדרה לא רעה, אחרי הכל יש בנו לא מעט יצרים.

אבל היכן שהלוגיקה שאומרת שהדברים קשורים לסביבה ולמוח שלנו ולהתנהגות שלנו ושל אחרים, היהדות, האיסלם והנצרות מותחת קו בין אותו יצר הרע אל .. השטן (באנגלית זה נשמע יותר טוב: The Devil made me to it), כלומר שהשטן גורם לאותו יצר הרע לפעול, וזו מחשבה שהיא לא בדיוק נעימה.

מדוע? כי מאדם חופשי עם מחשבות עצמאיות ורצון עצמאי המאמין נהפך ל..מריונטה, כאשר אלוהים מצווה על המאמין לעשות משהו אחד, והשטן מנסה להשפיע על האדם בצורה אחרת (יש כמובן כאלו מתחום המיסטיקה עם סברות יותר הזויות), כלומר חופש הבחירה נתון במרכאות כפולות.

לסיכום: השטן משמש בדתות המונותאיסטיות כלי מאוד נח כדי להפחיד את המאמינים שאם לא ילכו בדרך שאלוהים ציווה, אז "הלך עליהם". יש כמובן כתות שלמות שעובדות את/עם השטן (במיוחדת ה-Wicca או כפי שאני קורא להם "כת אוכלי הסרטים") אבל הן מאוד יצירתיות בלא להזכיר אותו או משהו מכל אותו "עולם" ובמקום זה הן מעדיפות לזרוק משפטים שאפילו לוגיקה פשוטה בהן נכשלת, אבל הוכחות חותכות לקיומו – יוק.

ומהשטן נעבור לשאלה שאני תוהה לגבי אנשים דתיים ומסורתיים בכל הקשור למתקשרים/ות ומיסטיקנים (והשאלה אינה צינית): אנשים דתיים המקפידים לקיים מצוות קלה כבחמורה (או גם אלו ה"מסורתיים" המקיימים חלק מהמצוות כמו כשרות/תפילות) מאמינים באלוהים, בתורה ובדברים שנאמרו בה, אך לא מעט מאותם דתיים/מסורתיים הם ספקנים לא קטנים לגבי מיסטיקה/תקשור וכו', וזה קצת לא מסתדר לי בראש: אם מלאכים קיימים (לדוגמא), והם מעבירים מסרים דרך אותם מתקשרים/מיסטיקנים, מדוע אתם חושבים שהם שקרנים? מדוע נביאים, תנאים, אמוראים, סבוראים ופרשנים אחרים של התורה שהודו שקיבלו מידע מכל מיני מלאכים – זה מקובל, אבל מכל מיני מיסטיקנים ומתקשרים – זה לא? (אני כמובן לא מנסה להכליל בשאלה את כל הדתיים/חרדים/מסורתיים וכו').

היכן אלוהים?

כשזה מגיע לאמונה באלוהים מבחינת אנשים, מקבלים תשובות שונות מאנשים שונים. חלקם מאמינים באמת ובתמים שהוא קיים, חלקם לא מאמינים שהוא קיים כלל, חלקם מאמינים ש"יש משהו" אבל זה ממש לא נוגע להם ("אני כאן, הוא שם") וישנן דעות רבות נוספות.

אישית, אם שואלים אותי האם אלוהים קיים, תשובתי תהיה.. שאינני יודע.

ישנו הויכוח הקלאסי בין המאמינים לאתאיסטים. המאמינים טוענים כי "איך זה שעולמנו שונה מכל הכוכבים, כאן יש בני אדם, מים, יבשה, וכל מי שמביט מחוץ לכדור הארץ לכיווננו יכול לראות שקיימת כאן צורת חיים אינטליגנטית, בניגוד לכוכבים אחרים, ומשהו גרם לדברים האלו להיווצר ולהתפתח" עם רמז עבה מאוד לקיומו של מה שנקרא בעגה הפוליטיקלי קורקט בארה"ב Intelligent Design.

אתאיסטים לעומת זאת, יסבירו שוב ושוב שאם מסתכלים על ספרו של אותו אלוהים (התנ"ך) בכל הקשור לכדור הארץ, הוא אינו מסתדר כלל וכלל עם מה שיש לנו עדויות בשפע לגביו: קיומם של יצורים שהיו כאן עוד לפני האדם הראשון, הדינוזאורים למיניהם. התנ"ך כלל אינו מזכיר אותם, את העובדה שהם מתו, קמו בעלי חיים אחרים וכו' וכו' עד שלפני כ-200,000 שנה בערך היה האדם הראשון באפריקה וכעבור 150,000 שנה הגיע לתצורה בערך של מה שאנו כיום, כלומר האדם הראשון היה לפני 50,000 שנה בשעה שהתנ"ך מדבר על עולמנו כקיים רק 6500 שנה בערך (מקור: וויקיפדיה אנגלית).

גם אם ניקח פירוש מאוד מתירני שספר בראשית מדבר על בריאת העולם כ-"snapshot" של כדור הארץ מלפני 6500 שנה, יהיו לנו בתיאוריה זו חורים ענקיים של עובדות שלא ניתן להתעלם מהם אך התנ"ך מתעלם מהם כאילו לא היו קיימים ומאמינים רבים (במיוחד חרדים) מעדיפים להתעלם מהעובדות ולייחס לכך את הדברים כ"תאוריה".

הבה נתמקד לרגע באותו ספר תנ"ך ובחלק הראשון שלו (חמישה חומשי תורה). כ-סיפורת יש כאן חומר בהחלט מעניין עם תובנות שונות, אולם כספר הוראות איך לחיות, הוא גרוע מאוד ואי אפשר לחיות מילולית ממה שנכתב בו. אין היום עבדות ועבדים, אין היום קישוש עצים, אין זבחים ובעצם החיים הדתיים הם אינטרפטציה מתמשכת של אותה תורה, על ידי כל מיני חכמים ו"חכמים" וכך מגיעים מצבים מגוכחים שדבר שהתורה מתירה, רב מסויים אוסר ויש לנו כאן ערימה של כשרויות לדוגמא.

זה מגיע לגיחוך באיסורים שונים ומשונים. אם ניקח את ה-שבת לדוגמא, האיסורים שיש ("אבות המלאכה") היו אולי הגיוניים לפני מספר אלפי שנים, שהיה צורך במאמץ פיזי לקושש עצים ולהדליק אש עם אבני צור ודרכים אחרות, אך כיום אסור להדליק אש בשבת, למרות שמדובר בד"כ בלחיצת כפתור ללא כל מאמץ.

אורח החיים של האדם הדתי מתאפיין באדפטציה של החיים המודרנים אך עם איסורים שהטילו רבנים תוך התעלמות מוחלטת מהתקדמות הזמן והחיים. כך לדוגמא נשים דתיות אסור שתלכנה בלבוש "לא צנוע" והממסד הדתי עדיין נוהג בנשים כבכבשים בכך שאוסר על האשה איסורים שונים, מתייחס אליה בשוביניזם, ולעולם נזכור כי אותם חכמים דאז יחסו לאשה יחס של "שוטה, חרש וקטן" בכל הקשור למסירת עדות ואפשר לראות עוד "פנינים" ביחס לאשה כאן.

היהדות, שנגזרה מכך שאותו אלוהים בחר ביהודים כ-עם (על שאר הדתות המונותאיסטיות אתייחס יותר מאוחר) מדברת באופן די פתוח על דברים שונים בספרות כמו גמרא ועוד, אולם היא נותנת "חסינות" לחכמים מאותה תקופה לאחר תקופת הנביאים: תנאים, אמוראים, סבוראים ועוד. מבחינת היהדות, אם תנא כלשהו גזר X, אז X הוא קדוש גם אם הוא יטעה. הדוגמא הפשוטה ביותר לכך היא המקומות המזכירים ביהדות "רמ'ח איברים" ו"שס'ה" גידים ובכך המספר הוא בול כמו כמות המצוות (עשה ואל תעשה), למרות שמדעית מספר האיברים אינו 248 (אצל תינוק זה 270, חלק מהם מתאחדים והמספר נהיה 206), אבל הוכחות מדעיות לדעתם של חלק מהרבנים הם אינן נכונות או שניתנים תירוצים אחרים. דוגמא נוספת: חכמים בתקופות שונות התירו הריגת כינה כיוון שהיא "נוצרת מזיעה" למרות שמבחינה מדעית כיום ידוע כי כינה נולדת מדברים קצת שונים.

מהיהדות נעבור אל "הבוס", כן, אותו אלוהים. לאחר שמסתיים התנ"ך, לא שומעים ממנו באופן רשמי מאומה עד עצם היום הזה. כמובן שישנם כל מיני אנשים וגורמים הטוענים לקשר רצוף/הדוק איתו כמו מקרה "הפרדס" (ואפשר לקרוא לגבי נושא ופירושים שונים אצל ידידי תומר פרסיקו), חכמים כמו הרמב"ם, הרמב"ן, רש"י נכתב עליהם שהיו בקשרים עם מלאכיו של אלוהים, אבל משהו רשמי המשכי לתנ"ך – יוק. God took the fifth.

"לא נכון!" יצעקו הנוצרים, "ישוע היה הממשיך", רק שבמקרה של ישו, אם מנתחים את הטקסטים של השליחים וכו' מהנצרות, מתקבל משהו מעניין: 180 מעלות ההיפך מהנביאים. נביאי ישראל היו צנועים, ישוע (אם ננתח את דבריו) לא היה בדיוק מהצנועים (למרות שהנצרת כיום מתעקשת שכן), הוא הכריז על עצמו כ"בנו של אלוהים" תוך לקיחת דגימות מפסוקים שונים. כך לדוגמא בבשורת לוקס ד' 10-16 ישוע פתח את ספר ישעיהו ומצא את המקום שכתוב "“רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵֹר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה.”" – אז טראח! ישו הבין מזה שהוא הוא המשיח! אולי כדאי שיחפש משהו קצת יותר על-טבעי שניתן מול הרבה אנשים להוכיח שהוא המשיח? מה פתאום! המקריות חוגגת, ומי שמשקיע וקורא את ה"ברית החדשה" יכול להבין שמדובר פה באחת מעבודות השיווק/שכתוב הכי רציניות שנעשו בעבר למכור לאנשים שישו הוא הוא "פרק ב'" ואלוהים החליט לזרוק בעצם את היהודים. אלוהים בתגובה: I take the fifth.

700 שנה אחרי זה, שוב שינוי כיוון (אם נשאל את המוסלמים), האיסלם קם וטוען שאלוהים החליט שהם הם עם הבחירה (וואלה, הרומן של אלוהים עם הנוצרים היה קצר?): המלאך גבריאל (ג'יבריל) בא למוחמד הנביא והכריח אותו לקרוא פסוקים למרות שמוחמד בכלל לא ידע לקרוא! בהמשך מוחמד מקבל מצוות חדשות (וואלה, כבר גירסה 3.0!), אוסף מאמינים, הורג (יחד עם המאמינים) כופרים כמו יהודים ונוצרים (ו-300 אחרי זה במסעי הצלב זה יהיה הפוך – הנוצרים יצאו לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים ובדרך גם יהרגו ויענו מוסלמים ויהודים אם הם לא מוכנים לקבל את הנצרות כדתם).. אלוהים בתגובה: I take the fifth.

הסיפור חוזר על עצמו בגרסאות הרבה יותר קטנות עם דתות אחרות ו"אלוהים" אחרים במהלך הזמנים אבל כיום המצב ברור: 3 דתות, כולם טוענים שאלוהים "הוא משלנו".

ואיפה אותו אלוהים? היכן דבריו מי באמת אותה דת אמיתית ואם לא אכפת לו באותו הזדמנות, יש פה כמה מדענים וספקנים רבים שמעוניינים בכמה תשובות לכל מיני Issues פתוחים. תשובת שלושת הדתות: ישו/מוחמד/משיח יגיע לכאן, ויוכיח ל-כ-ו-ל-ם שהוא הוא הנציג הרשמי והאמיתי של אלוהים, ואז כולם יקבלו תשובות. הוא עוד לא הגיע, אז סבלנות, חכו קצת והוא יגיע (עברו כמה מאות שנים ואף אחד לא הגיע אבל נו…)

וכאן בדיוק הבעיה המרכזית של רבים וטובים: אותו אלוהים שותק, אותו אחד שטוען שהוא יצר את העולם כבמטה קסם בשישה ימים – לא אומר מילה, לא מגלה את עצמו לכל האנשים החיים פה, וזה קצת לא הגיוני.. אתה יכול ליצור עולם וכל דבר, אבל אתה לא מסוגל לדבר ישירות אל האנשים פה בכדור הארץ באופן סימולטני? מה קרה? בעיות הגברה? אין קליטה?

אלוהים קיים? אולי, אבל עד כה הוא לא מראה נוכחות אמיתית וחד משמעית בפני כולם. האם שליח כמו משיח באמת יעזור כאן? אני נזכר בהרצאה רוחנית ששמעתי באולם כלשהו בתל אביב לפני עשור והבחור שישב ליידי בקהל היה עורך דין נחמד, אתאיסט מושבע שאישתו גררה אותו לשיחה. כשיצאנו להפסקה בהרצאה שוחחתי איתו ושאלתי אותו מדוע הוא חייך כל ההרצאה, תשובתו היתה מעניינת: "ידידי, אם יגיע לכאן משיח, עדיף שיהיה עשיר מאוד ועם גדוד עורכי דין, כי כנציגו הרשמי של אלוהים כולם ירצו לתבוע אותו, כולל מאמינים רבים שקיימו מצוות אבל אלוהים לא קיים את החלק שלו". טיעון בהחלט מעניין…

אז היכן אותו אלוהים? זה לא שחסרים כל מיני אנשים (ובאופן מעניין, דווקא נשים) הטוענים שהם "מתקשרים את יהוה". הנה לינק בגוגל לדבר כזה, ואם אתם מספיק נאיביים/טפשים לשלם להן ולבקש מהן לתקשר את "הבוס" ולשאול אותו שאלות כמו בקשר לפרנסה/זיווג/ילדים, אל תתפלאו אם תקבלו מכל אחת תשובה אחרת ואחת פוסלת את השניה וטוענת שהיא היא מתקשרת את "הבוס". רמאיות לא חסר.

האם בשבילי אלוהים קיים? אינני יודע, אבל אני לא "בונה" על זה. יש לי פה חיים לחיות, עסק לנהל, התחייבויות לקיים ואני מכיר מספיק אנשים שמקיימים מצוות קלות כחמורות בשיא הדיוק ובכל זאת אלוהים לא בדיוק עוזר להם. במציאות הנוכחית אני לא יכול לשלוט על כל דבר שקורה לי בחיים כי יש עוד גורמים שמשפיעים. אם אני צריך לשלם חשבון ואני מחכה לצ'ק שיגיע בדואר, אני תלוי בדואר, אבל אם יש לי דברים שהם בשליטתי, אני לא אכניס שיקול של "אלוהים" בהחלטות שלי.

שאלוהים יחליט להוכיח את עצמו, אשמח כמו אחרים לשמוע תשובות מפורטות על מגוון שאלות, אבל עד אז, בשבילי אלוהים לא רלוונטי, בדיוק כמו שלאתאיסט ברור שאלוהים לא קיים עד שאותו אלוהים יוכיח את קיומו. מי שרוצה "למצוא את אלוהים" בכל מיני נסיבות מקריות, שיבושם לו, ממקריות לא מקבלים הוכחות ולא מקבלים תשובות. מקבלים מקריות, לא יותר מזה.