בחירות 2015: לפעמים צריך שינוי

אינני אדם גאון, ולא בן של גאון. יש הרבה דברים שאני לא מבין בהם ויש דברים שאני מבין ברמות שונות. אני תמיד מוכן ושמח ללמוד מאחרים, אבל יש אם יש משהו אחד שאני ממש לא אוהב, ואני די בטוח שקוראי הבלוג הזה גם לא אוהבים – זה שמתייחסים אלי כמו למטומטם.

ב-6 שנים האחרונות שלטה פה ממשלת הליכוד בהרכבים שונים, כאשר השנתיים האחרונות היו היותר "צבעוניות", אם ניתן לקרוא לזה כך. את משרד האוצר נתנו לאחד שאפילו לא מבין בניהול כלכלת בית פרטי, בראש ועדת הכספים הושיבו אדם שהשתמש בכל טריק כדי לתחמן ולמלא את כיס שלוחיו (כן, גם בעבר זה היה כך, אך בצורה הרבה יותר חזקה). בכל הקשור למדיניות בשטחים, המדיניות היתה הזרמה חסרת תקדים של כספים מצד אחד, ו"ייבוש" ערים, עיירות וישובים אחרים שפרוסים בארץ מצד שני. שר השיכון, איש "הבית היהודי" דגל בעדיפות זו ובמקרים לא מעטים גם העדיף "לסחוט" את הממשלה כדי שיבנו עוד בתים בשטחים, ובמקרים אחרים מעדיף למכור במחירים מצחיקים דירות לעמותות דתיות ומקורבות לשר (ומר בנט מעדיף לשקר את הציבור ולאמר שגם לעמותות כמו ויצ"ו נמכרו בתים – שזה היה שקר מוחלט) – אך לא למכור במחירים נוחים למשפחות מעוטות הכנסה.

מהבחינה הפוליטית בכל מה שקשור לענייני ישראל ופלסטינים, ראש הממשלה הכריז השכם והערב שלא תהיה נסיגה משטחי 67, שירושלים לא תחולק, ושבכלל אין עם מי לדבר (אם כי בקטע הזה לעיתים קשה לחלוק על ביבי, אני מודה). יחד עם זאת, במשך ה-6 שנים האחרונות היו פעמיים שיחות סודיות וביבי הסכים לדברים ששום ראש ממשלה הכי שמאלי שאפשר לא הסכים. החזרה של 87% מהשטחים, חלוקה מדויקת, "אזרוח" מתנחלים בישובים מבודדים בתוך הרשות הפלסטינית (כן, את זה הייתי רוצה לראות ראש ממשלה כלשהו שהיה מסכים לזה מבלי שכל הממשלה תתפרק לו תוך שעה מההכרזה), ועל ירושלים ידברו בעתיד. כאשר הגיע הזמן לעבור לשלב הגלוי – במקום לתפוס אומץ כמו מנהיג אמיתי, העדיף ביבי, שוב, לקפל את הזנב ו"לחתוך" ימינה. הוא הסכים? מ'פתאום! זה ציפי! זה עו"ד מולכו! (למרות שמולכו לא אמר לשום דבר "כן" אם ביבי לא היה מאשר).

מבחינת יחסי חוץ, כמעט חזרנו לימים שהיינו צריכים את רחמיהם של מיקרונזיה. ראש הממשלה שוב ושוב הימר על הסוסים הלא נכונים ולא הפיק לקחים. הוא הצליח "לשרוף" כמעט את היחסים בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב והוא "הימר" על הרפובליקנים ונסע לנאום מול הקונגרס. לא עזרו כל התחנונים של אנשים המשופשפים בפוליטיקה שנים רבות, והוא נאם וחשב שזה יעזור לו בסקרי הבחירות. נכון לרגע זה – לא רק שזה לא עזר, זה הרע.

ואם אנחנו מדברים על אירן – ראש הממשלה שינה מעט את עמדותיו. הוא השקיע מיליארדי שקלים בפנטזיה להפציץ את אירן, למרות שאין לישראל שום תשובה בטחונית לעשרות אלפי הטילים של חיזבאללה ו/או חמאס שירדו כמו גשם עלינו שעה אחרי שנפציץ את הכורים, מה שכמובן רק יעכב את פיתוח הטילים הגרעיניים, לא יוריד את האיראנים מהפרוייקטים הנ"ל. ראש הממשלה סירב ועדיין מסרב להבין שלכל מדינה יש זכות לבצע מחקרים גרעיניים, ומה תגיד על כך שלפקיסטן – מדינה שלא ממש עם שלטון יציב (הטליבאן שם שולט באזורים נרחבים ויש לו "זרועות" גם בממשל הפקיסטני) – יש בסביבות 100-120 ראשים גרעיניים? כן, פאקיסטן לא מאיימת על ישראל כל רבע שעה בטוויטר ובמדיה, אבל עדיין – מה שביבי רוצה (שאיראן תחדול לגמרי עכשיו ובעתיד לבצע מחקר גרעיני) לא יכול להתקיים. הדבר היחיד שאפשרי לבצע הוא מו"מ כדי להגיע לפתרון שגם איראן תהיה מרוצה וגם ארה"ב ושאר המדינות יהיו מרוצות. גם בזה ביבי התערב למרות שהמידע שהיה לו לא היה נכון ולא מדויק.

בטוחני שחבריי הקוראים חולקים על חלק (או כל) הדברים שציינתי לעיל ואין לי שום בעיה עם מחלוקות, אבל יש לי בעיה אחת פשוטה.

לתת לדברים להמשיך כך.

אישית, מבחינה פוליטית, קשה לי למצוא מפלגה. ימין – לא רלוונטי עבורי בגלל סיבות פשוטות:

  • כחלון – שזה בדיוק כמו להצביע ליכוד, רק שהוא רוצה רפורמה עם הבנקים ואין כמו הבנקים כדי למסמס או לסחוב או להתעלם מהחלטות. דוגמאות? בבקשה:
    • אם אתם חורגים מהמסגרת שלכם, הבנק ישלח לכם מכתב אזהרה. כמה עולה לשלוח תדפיס הודעה + מעטפה ובול? 2 שקלים? הבנק יגבה ממכם בערך 60 שקלים. כבר היתה החלטה לבטל את העמלה אך כל הבנקים התעלמו. רק עכשיו נזכר המפקח בעניין והוציא הודעה שתכריח את הבנקים לקחת מקסימום 5 שקלים. נראה מתי זה יבוצע.
    • רפורמת כרטיסי אשראי – זוכרים אותה? (הרפורמה מדברת על כך שסליקה תוכל להתבצע גם ע"י כרטיסים מתחרים וגם הורדת החסמים לכניסת מתחרים חדשים). כאן דובר על החלטה וזה מ-2011. האם זה בוצע? חלקית. מה עם כרטיסים מתחרים? שמעתם על מתחרה גדול מחו"ל שנכנס? לא. מה עם הורדת העמלות שגובות חברות האשראי מעסקים? גם על כך דיברו – אבל בינתיים לא קורה כלום.
  • לפיד – טוב, זה קצר. הבנאדם לא רק שלא מבין כלום בכלכלה, הוא גם מתנגד לדברים שאפילו הבית היהודי מסכים להם (אבטלה לעצמאים לדוגמא), והוא משקר כל כך הרבה, כך שאני פשט מתפלא על אנשים שבוחרים בו.
  • מפלגות דתיות – סחבק אתאיסט.
  • ליברמן – כמה פעמים שהוא רץ, ואפילו הבטחת בחירות אחת שלו הוא לא קיים.
  • הרשימה הערבית המאוחדת – יכולות להתחרות בליברמן על איך הן שוב ושוב דופקות את הבוחרים שלהן.
  • מרצ – אחלה כוונות ותכנונים, אבל מפלגה תלושה לחלוטין מהמציאות. מחצית מהמצע שלה יכול להתקיים אולי בשוויץ, לא בישראל, והחצי השני אין לו שום מימון. קמפיין ביזארי והבוחרים בורחים.

נשארנו עם "המחנה הציוני". מהצד החיובי אני יכול לאמר שהשינוי שם בהחלט מרענן בהשוואה למה שהיה מלפני עשור ויותר. אין יותר ביילין, אין יותר בורג, אין יותר פואד ועוד רבים אחרים שהצליחו להבריח כל שמאלני שפוי. מצד שני, עדיין מדובר במפלגה שמורידה את הראש שלה בערך באותה כמות כמו המלכה מ"עליסה בארץ הפלאות". יש שם עדין הרבה דברים שהם "פרו" כמו ועדים גדולים ונגד הפרטות. אני לא חושב שצריך להפריט כל דבר ואני חושב שצריך להגן על עובדים – עד גבול מסויים תוך התניה בביצועי העובד, ומי שלא עושה עבודה טובה ומחמם כסא – שיעוף הביתה.

אז כן, בוז'י הרצוג לא נשמע כמו הבחירה הכי טובה לראשות ממשלה (תראו מה רביב דרוקר כותב), אבל מצד שני, יש לו רעיונות לא רעים בכלל. כפרילאנסר, אני רוצה סוף כל סוף לקבל אבטלה וימי מחלה אם אני חולה. אני רוצה שישקיעו בתשתיות ואני רוצה שיהיה מישהו במשרד האוצר שאשכרה מבין בכלכלה (טרכטנברג) ולא רק מפריח סיסמאות חלולות (ביבי עם ה-0 אחוז מע"מ על מוצרי יסוד ושאר הבטחות הסרק שלו). אני יודע שהעולם היום מבחינה טכנולוגית הוא כמו כפר גלובאלי ואני רוצה שעוד פרויקטים מהאיחוד האירופאי שינחתו כאן (בניגוד לבנט שבטוח ש"העולם נגדנו" ולנצח נמשיך לריב עם האיחוד האירופאי ושאר העולם). אני רוצה סיכוי גבוה יותר לרכוש לי דירה, ואני רוצה שיבטלו את כל המנהלת לזהות יהודית ובמקום זה שילמדו אותם יותר טכנולוגיה. (לידיעת בנט – רוצים לדעת מה היו אבותינו? יש שיעורי תנ"ך בשביל זה!). אני רוצה לדעת שאם אני חולה ואני מגיע למיון, אני לא צריך לקחת איתי ספרים וסוללות כדי לחכות 5 שעות בתור בשביל 30 שניות עם עוזרת אחות, וכן – אני רוצה באמת עזרה לעסקים קטנים, מבלי לעבור דרך 30 מאעכרים ו-40 קומבינות כדי לקבל הלוואה קטנה בתנאים ששוק אפור פראייר לעומתם!

האם המחנה הציוני יקיים את זה? אין לי מושג. אני לא יודע איזה ממשלה תקום לנו בעוד חודש, האם תהיה רוטציה בין ביבי לבוז'י – אבל אני מוכן לתת לזה צ'אנס. למה? כי אכלנו מספיק קש ב-6 שנים האחרונות ו"שידור חוזר" לא יעזור כאן.

Comments

comments

2 תגובות בנושא “בחירות 2015: לפעמים צריך שינוי

  1. יש לך שתי טענות כלפי מרצ. האחת תמוהה, והשניה לא נכונה.
    1. שהוא לא ריאלי. מצע נועד לפרוס חזון, ולכן הוא הרבה פעמים חורג מחוץ לגבולות האפשרי בכוח הפוליטי הנוכחי. ברור שלא יהיו נישואים אזרחיים. אבל טוב שיש מי ששואף לזה. שיש מי שאם יתגלה פתח שיאפשר את זה, הוא יפעל.
    2. שאין מקורות מימון: אני לא יכול להתחייב על כל המצע, אבל הפרק הכלכלי במצע מרצ הוא אחד היסודיים – על כל הוצאה, יש מקור הכנסה אפשרי. אם אתה חושב שמקור הכנסה מסויים, לא יספיק בשביל לממן את ההוצאה – זה דורש התייחסות נפרדת. אבל כל עוד אתה לא מוכן לתקוף סעיפים ספציפיים – הטענה שאין למה שהם רוצים מקור מימון דורשת מעט יותר רצינות.

  2. תיקון קטן למה שכתבתי קודם – אני בהחלט חושב שמצע צריך להיות ריאלי טכנית. לא הייתי שם במצע שלי רעיונות שנסמכים על יכולתם של אנשים לרחף, או פתרון לכל המחלות בעולם. אני לא חושב שראוי לשים במצע שהפלסטינים יאהבו אותנו עד בלי די, אם רק ניתן להם מדינה, או שתוך שנתיים לא יהיו עניים במדינת ישראל, למרות שאפשר לטעון שמדובר בחזון שמישהו מאמין בו.
    אבל הוא לא צריך להיות ריאלי – פוליטית. הרשימה המאוחדת לא צריכה לברוח מכך שהיא לא תקים ממשלה אנטי ציונית. ש"ס לא צריכים לברוח מהרצון שלהם להקים בית מקדש שני. מרצ לא צריכה לברוח ממשאלת הלב שלה – להכרה אמיתית בזכותם של הפלסטינים לעצמאות מדינית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *