אחריות? לא אצלנו

IMG_20140714_161734

זה השלט שראיתי בשכונתי בשבוע שעבר. שלט אחר שהיה לפני מספר שבועות מחליף את המילה "מחסור" ב"אחריות". השלט הזה, כרגיל אצל כל מיני מוסדות צדקה חרדיים, מנסה לעשות "ריגשי" לקוראים כדי שיפתחו את הארנק ויתרמו כדי להאכיל ילדים רעבים.

אני אדגיש ואומר מראש: כל אחד, זכותו המלאה פה בישראל להאמין במה שירצה, ולעשות בכספו את מה שבא לו. מי שרוצה לתרום, שיתרום, ומי שלא רוצה – שלא יתרום.

הבעיה המרכזית עם אותו מחסור, הוא שזה דבר ידוע מראש. אין פה הפתעות, אין הוקוס פוקוס. אם זוג חרדי מרוויח ביחד כ-8-10K לחודש והוא מחליט להביא 5-8 ילדים, תהיה לו בעיה פיננסית רצינית. אם אין שכר דירה, יש משכנתא, המיסים צריכים להיות משולמים והסיוע הממשלתי שהושג ע"י כל מיני סיעות דתיות לא יעזור הרבה. המצב הרבה יותר גרוע שהבעל מחליט שהוא איזה "עילוי" והוא יושב ומחמם כסא בישיבה בשעה שאשתו קורעת את עצמה בעבודה או 2 ואז ההכנסה אולי מתקרבת ל-6K לחודש.

כשאותו חרדי מחליט לסמוך על אותו אל והוא מחליט להמשיך ללמוד תורה במקום לעבוד – זה מה שיקרה וזה מה שגם יקרה כשזוג מרוויח בקושי שכר מינימום כל אחד. ביטוח לאומי נותן כמה מאות שקלים לחודש. תמיד אפשר לדחות את הקץ עם כל מיני גמח"ים, אך ככל שהילדים גודלים הצרכים יותר גדלים – בתי ספר, ביגוד, אוכל וכו'.

מי שרוצה להאמין באיזה אל או באיזה "השגחה" כלשהי – אהלן וסהלן, אבל אם הוא רוצה לתכנן משפחה, עדיף שקודם יראה את הרווחים שלו עולים ורק אז יתחיל לחשוב על הרחבה משפחתית. אם מצד שני הוא מחליט שתפילה תעזור ו"אלוהים יעזור" ובלי כל הכנה כספית להגדיל את המשפחה – שלא יתפלא למצוא את עצמו עם שוקת שבורה או בכלל להיתקל במצב כמו השנתיים האחרונות שחרדים פוטרו ממשרותיהם הקשורות לדת רק בגלל שהשיוך שלהם אינו "הבית היהודי", וכשיש שר אוצר ששלב ראשון מקצץ מיידית את תקציבי הסיוע לחרדים. בנית עתיד על קרקע רעועה – אדוני, זה המחיר.

מי שחרדי ומאמין, שיתחיל בלעשות עם עצמו משהו. עוף מהישיבה, תשלים לימודי אנגלית מתמטיקה ותלמד דברים כמו מחשבים – תכנות יכול לסייע מאוד (ושלא יתקרב לכל מיני קהילות שמנדות את האינטרנט). זה לא קל, ומציאת עבודה אינה כה קלה (אם כי הסיכויים להשיג עבודה במחשבים, גם לחרדים – היא יותר טובה כיום מבעבר), אבל הסיכויים שאותו חרדי ירוויח יותר ויוכל לכלכל את משפחתו בכבוד – גדולים בהרבה לעומת חימום כסא/ספסל בישיבה. נכון, הקהילה לא כל כך תקבל זאת בברכה, אבל מצד שני, אותה קהילה לא מפקידה לו כמה אלפי שקלים בחודש בבנק, נכון? אותו חרדי במקרה הצורך יכול לעבור עיר אם הוא יצטרך.

כל עוד קהילות חרדיות לא מעטות לא מסוגלות להפנים מהי אחריות ועדיין מעודדות תפילה במקום אחריות לתא משפחתו וגודלו, דברים לא ישתפרו, ומי שלא רוצה לצאת ולהתפתח, משפחתו תסבול מהבעיות הללו ויהיה צורך באותן מוסדות כאלו שרק מדגישות כמה חוסר אחריות יש אצל "לקוחותיהם". מי שרוצה לצאת מהמעגל הזה – כדאי שיתחיל לצאת למרות כל הבעיות וההתנגדויות מסביב.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *