בשביל לזכות בבחירות, צריך שיניים

אתחיל בסיפור קצר: כשהייתי ילד קטן, הייתי די "חנון". אתם מכירים, אחד כזה שחוטף מכות מהתלמידים ומכל מיני ילדים. אחד המקרים שחזר על עצמו באופן תדיר היתה שכנה אחת, ילדה שהיתה גדולה ממני בכמה שנים שמשום מה אהבה לבעוט בי. ניסיתי כמה פעמים לברוח וזה עזר, אך במוקדם או במאוחר כשהייתי יוצא מהבית, היא היתה מופיעה ובועטת. לקח לי זמן להבין שהיא תמיד בועטת אותו דבר וכשהבנתי זאת, החלטתי לנקוט בטריק פשוט: נתתי לה לבעוט וכשהרגל שלה הגיע לאזור שהיא בועטת בי, משכתי בכח את הרגל שלה כלפי מעלה. זה נגמר בחודש אשפוז שלה וצעקות מהוריה והוריי (כמובן!), אבל מצד שני – היא כבר לא העזה להתקרב אליי.

אם יש משהו שצריך מבחינה פוליטית בארץ, זה לפרק ולהרכיב את השמאל מחדש, ולהפסיק להיות ה"חנון". ברשותכם, אסביר מדוע:

אתחיל בדוגמא: לפני שבועיים, שר הכלכלה בנט, דרך נציגי משרדו הציע משהו מאוד מפגר: אתה כעובד חלית וקיבלת יותר מ-3 ימי מחלה? תצטרך לבקר אצל רופא מטעם המעסיק שיבדוק אותך שוב ורק אם הוא יאשר שאתה באמת חולה, חופשת המחלה שלך תאושר. (לאלו מאיתנו שהיו בצבא, בוודאי נזכרים ברופאים הצבעיים שגם אם היית מגיע כולך זב דם עם רגל מנותקת מהמקום, אתה כשיר לחלוטין ולא מגיע לך אפילו גימל אחד). ההצעה עצמה מטומטמת לחלוטין ומעמידה מצב של רופא מול רופא, ואחרי הכל, רופא שמשלמים לו מטעם המעסיק, יעשה הכל כדי להכריז על החולה כ"בריא", מה שכמובן לא מוסיף למצב היחסים בין מעסיק למועסק. ההצעה בשלב זה נדחתה.

איך בשמאל הגיבו? מיקי רוזנטל הגיב בצורה נכונה ושאל את הנציגים אם הם יצאו מדעתם. אבל זה לא מספיק. דווקא מפלגת העבודה, שהעובדים הכי חשובים לה, היתה אמורה "להסתער" על התקשורת ועל כל מיקרופון החל מיו"ר הסיעה (בוז'י הרצוג) ועד אחרון ח"כ מפלגת העבודה ופשוט "להתנגח" בבנט ובממשלה, ולהראות שהממשלה הנוכחית מחפשת לדפוק אפילו את ימי המחלה שהעובד זכאי להם

הממשלה הנוכחית היא ממשלה שבנויה על ימין (ויש שיאמרו "ימין משיחיסטי") שהולכת וגורמת למצב שרבים לא היו מאמינים לו: אירן הולכת ויוצאת מהאימברגו, וישראל הולכת להיכנס לתוך אימברגו כלכלי. בימין ממשיכים לשחק עם המשחקים בכל הקשור למו"מ. יאיר לפיד בראיון שנתן רק השבוע ל"וואלה" הסביר כיצד אנחנו הולכים להידפק מכך שהאירופאים יחרימו את הייצוא מהמדינה ואיך זה יפגע בכולנו, רק שיאיר לפיד כרגיל מפספס וחושב שאם אנחנו נשב ונדסקס עד ביאת המשיח, אז לא יהיה חרם. רק השבוע קיבלנו הודעה מהגרמנים שהם לא מוכנים שאפילו יורו אחד מכסף שהם נותנים לנו יגיע להיי-טק כלשהו שנמצא בשטחים או במזרח ירושלים ומשרד החוץ חוששים שגרמניה זו רק ההתחלה ומדינות אחרות ימהרו להצהיר את אותו דבר.

בימין לא רוצים להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, ולא מוכנים להחליט לכאן או לכאן. אם ישראל רוצה לספח את כל השטחים (ולהיות בעצם מדינה דו לאומית, הסיוט של הימין) או להיפרד מהפלסטינים ולפנות מתנחלים וישובים (רק השבוע הצהיר נתניהו כי הוא "לא יעקור אף ישראלי אחד". אני משער שההתבטאות לא סייעה לשיחות שמתקיימות בין הישראלים לפלסטינים בתיווך אמריקאי), מה שבהכרח אומר שאנחנו מתקרבים לנקודת החרם (מה לעשות, אין הוקוס פוקוס) והימין שרואה את כל זה מעדיף להתעלם מכך. מי יאכל אותה מזה? כ-ו-ל-נ-ו. היום רשתות מזון אירופאיות מסרבות לקנות מישראל, מחר האיחוד האירופאי יחליט לאחר שיכשלו השיחות, שאולי לא כדאי לא להמשיך ולהשקיע בהיי טק הישראלי ובטכניון ואוניברסיטאות ישראליות ומחרתיים קרנות הון אמריקאיות (שרובן, אגב, בבעלות מיליונרים דמוקרטיים) יכולות להחליט שאולי כדאי להשקיע את הכסף בהודו או סין במקום להשקיע את הכסף בחברות פה בארץ.. אתם מבינים איך כדור השלג מתגלגל…

מה שצריך עכשיו זה שמאל לוחמני. עם מנהיג הרבה יותר כריזמטי (לא, לא בוז'י הרצוג!) ועם התאמת המסרים לתקופתנו. הנה כמה דוגמאות:

  • כשבכל פעם מזכירים את ההסתדרות, לאנשים עולים העצבים ואני יכול להבין אותם: ההסתדרות נותנת הגנה לוועדים החזקים שממשיכים לחולל שמות בארץ (נמל אשדוד? חברת חשמל?). במפלגת העבודה צריכים לדבר יותר על הגנה על זכויות העובד, לקחת את עניין חופש המחלה לדוגמא ו"לפמפם" אותו חזק במדיה.
  • ישראל פלסטינים: פחות לדבר על "שלום" ויותר לדבר על המשכיות והצלה למדינה, להציל אותה מההזיות של הימין הישראלי ומחרם מתקרב, להזכיר את עניין התקציבים שמגיעים להתנחלויות ולא מגיעים לשאר המקומות שאינם בתחום קו 67. 
  • לחזק מאוד את עניין זכויות האזרח: אם אנחנו באמת מדינה מערבית, נושא כמו זכויות לזוג חד מיני לא אמורות להיות בכלל Issue. זכותו גם של כל אזרח בישראל לראות להיכן מגיעים תקציבים (מה שח"כ סתיו שפיר עושה).
  • אם דיברנו על זכויות אזרח, אז להתחייב להעביר חוק המאפשר לכל זוג, סטרייט או חד מיני, להתחתן איך שהוא ירצה ללא שלילת הטבות בגלל שהזוג הם הומואים/לסביות/טרנסג'נדרים.
  • לפתור את עניין האריתראים והסודנים – במקום לייבא 34,000 עובדים זרים כשהמרוויחים הגדולים הם חברות הבנייה והמעכרים, לקלוט את אלו שכבר פה ולתת להם את העבודה ולימודים. מדינת ישראל לא תתפרק מקליטה של כמה אלפים כאלו.
  • דת ומדינה: לבטל את מונופול הרבנות הראשית על כשרות ולתת לגופים אחרים להתחרות (ובהזדמנות זו לשלול מהרבנות הראשית את הסימן הרשום על המילה "כשר").
  • לתקן את עניין צווי איסור הפרסום שנעקפים בשניות על ידי חיפוש פשוט בגוגל.

אלו הן רק כמה דוגמאות שמפלגת העבודה ומפלגות שמאל אחרות צריכות להדגיש. הציבור מסכים ברוב גדול עם רוב הנקודות הללו אבל הקולות מתפצלים למפלגות שקר כמו "יש עתיד", וכאן מפלגת העבודה (לדוגמא) צריכה להפסיק את כל המו"מ לפני הבחירות, מה שמשחק לידי מפלגה כמו "יש עתיד"! צריך להזכיר את השקרים של "יש עתיד", את ההתקפלויות, את העלאות המסים שלא היה צריך ועוד.

רק כשמפלגות שמאל כמו מפלגת העבודה תבחר מנהיג כריזמטי ולוחמני, וכשהמפלגה "תוציא שיניים" – יש לה סיכוי לקחת את השלטון מחדש. בשמאל צריכים לזכור שבימין לא בוחרים מפלגות ימניות בגלל ביבי (מחר אם ביבי יפרוש והחתולים שלי ירוצו לראשות הליכוד וינצחו – הליכודניקים יבחרו בחתולים שלי!), אלא בגלל שהם מחפשים "לדפוק את הערבים" ושלל סיסמאות הזויות אחרות.

אם אנחנו רוצים שהמדינה שלנו לא תיהפך לפיסת היסטוריה, אם אנחנו לא רוצים מלחמת אחים שניה כאן (הראשונה למי ששכח קרתה בימי רחבעם) – אנחנו צריכים שלטון אחר, יותר פרגמטי, הרבה פחות משיחיסטי ופחות הזוי.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *