כפיה דתית 2013

אנחנו נמצאים בסוף שנת 2013 ולעיתים נראה כי כאן בישראל אנחנו נמצאים אולי ב-2013 לפני הספירה

היום ב-YNET הופיעו 2 מאמרי חדשות שקשורים לנושא. הראשון הוא מאמר על סטימצקי שמחפשת עובדים לא יהודיים והשני הוא המשך הסאגה של האמא שלא מעוניינת למול את בנה ובית הדין הרבני (שלא ממש חובב את העולם החילוני) כופה זאת עליה בצורה הכי קשה שאפשר. ברשותכם, אתייחס ל-2 המאמרים:

המאמר הראשון לגבי סטימצקי הוא מאמר שעל פניו נשמע שהחברה עושה משהו לא חוקי בכך שהיא מפלה עובדים שהיא מעוניינת לגייס על רקע דת. סביר להניח שבזמנים רגילים הרשת לא היתה חולמת לעשות זאת, אולם הרשת למדה מהמציאות שאולי יש כאן איסור למכור במדינה בשבת, אבל קל מאוד לעקוף את האיסור – פשוט משלמים אתנן קנס ע"ס כמה מאות שקלים פר שבת שהחנות עובדת, אז הם כבר מגלמים את הקנס במחיר הספרים ושאר מוצרים שהם מוכרים. השופטת דליה דורנר מצוטטת בוויקיפדיה (תחת ערך "חוק שעות עבודה ומנוחה") בציטוט הבא:

"אכן, איסור העבודה בשבת פוגע בחופש העיסוק, כפי שהוא מוגדר בסעיף 3 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, שבו נקבע שכל אזרח או תושב של המדינה חופשי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד. ברם, חוק-היסוד – ב"פסקת ההגבלה" שבסעיף 4 – מתיר פגיעה בחופש העיסוק, בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. בענייננו, חוק המנוחה מקיים את כל התנאים המנויים בפסקת ההגבלה. … קביעת יום המנוחה ליהודים בשבת מגשימה את ערכיה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. שני ערכים אלה משתלבים בהרמוניה מלאה בחוק הנדון. ליום מנוחה לעובדים מטרה סוציאלית וחברתית, ואילו היהדות, שהנחילה לאנושות את הקונספציה של יום המנוחה השבועי, קידשה את יום השבת כיום המנוחה של בני העם היהודי. יום השבת הוא ערך לאומי לא פחות מאשר ערך דתי.".

מקווה שכבוד השופטת תסלח לי, אך קביעת יום מנחוחה מגשימה אולי את ערכיה של המדינה כיהודית, אך לא דמוקרטית. בדמוקרטיה זה אני מחליט אם אני אעבוד בשבת או סתם אסתובב בפיג'מה בבית/אלך לטייל/אצא לבילוי. לגבי זה שהיהדות הנחילה לאנושות את השבת, אין לי כאן את הקישורים אך קראתי לפחות ב-2 מקומות שונים בעבר שדווקא הרעיון של השבת הועתק מעמים שכנים לנו, כלומר גם זה – לא ממש המצאה של היהדות. 

כתוצאה מפסיקה זו נוצר מצב מוזר – הבחור ששוכר את הדירה ליידי הוא סטודנט יהודי, ולו מבחינת החוק אסור לעבוד, אבל חברו הערבי – מותר גם מותר לו לעבוד וכנ"ל לגבי נוצרים, מוסלמים או כל אחד שאינו יהודי. בגלל זה סטימצקי יצאו בפרסום במודעה המשונה הזו.

המאמר השני מדבר על סאגה מתמשכת שהיא חלק ממחלוקת גירושין בין זוג, רק שהיום פורסם חלק מעניין: עד כה חשבו רבים שהאמא מתנגדת לברית המילה והאב מאוד רוצה למול את בנו, אך היום האם טענה משהו מעניין: בעלה יותר חילוני ממנה ולראיה – עברה שנה מאז הולדת הבן ולאב כלל לא הפריע העניין שבנו לא עבר ברית מילה, ועתה כשיש משפט גירושין, הוא (או עורך דינו) עלו על הרעיון "להכניס לה בהפוכה" ולרוץ לבית הדין הרבני ולחייב את האם שתעשה ברית מילה לבן, כלומר הבן משמש כאן כעוד "סכין" להכניס בגבה של האם.

בית הדין הרבני לא ממש אוהב את רעיון הדמוקרטיה שיש פה בארץ ומבחינתו חובה מוחלטת היא למול את הילד (שמעתי את כל התירוצים כמה זה "בריא" לילד, רק שאותם מתרצים מעדיפים, כרגיל, לשכוח שהפעם הראשונה שהילד ישתמש בבולבול שלו יהיה כשיהיה בגיר במסגרת … יחסי מין, כלומר עד אז הילד מספיק בגיר להחליט אם הוא רוצה לעבור ברית או לא, אבל היהדות כמובן לא אוהבת את הרעיון שאדם יחליט בגיל בגיר החלטות כאלו, והיא כופה ברית מילה כבר לאחר שבוע שהבן נולד!). הנה מה שבית הדין הרבני אמר בתגובה למאמר: "

בתי הדין הרבניים דנים בנושאי משמורת הילד, חינוכו וגידולו בהתאם

לקריטריון המובהק של טובת הילד. היות וכיום, כמעט ללא יוצא מן הכלל, כל הילדים היהודים הנולדים במדינת ישראל נימולים בילדותם – הרי שילד זה עלול לסבול קשות לכשיגדל ויבוא בחברתם של ילדים אחרים, כאשר יתבגר ויגיע לגיל שירות צבאי, וכן להיתקל בבעיות קשות כשיבוא להירשם לנישואין ולהינשא כדת משה וישראל. על כן, מנקודת מבטו של הילד, חייב בית הדין לדאוג לשלומו, לטובתו ולרווחתו" – וזה כבר שקר מוחלט: ישנם לא מעט צעירים שהוריהם לא מלו אותם או שהם אינם יהודים ובכל זאת הם לומדים בבתי ספר ישראליים ואף עושים שרות צבאי מלא, כך שה"דאגה לשלומו" אינה יותר מאשר זריית חול בעיני הציבור. כרגיל. לא ציפיתי אחרת מבית הדין הרבני.

אנחנו חיים בשנת 2013 בואכה שנת 2014 בעוד פחות משבועיים, וכיום איננו נמצאים בתקופת התנ"ך שעל כל פיפס מפגר מיד הורגים/פוגעים באדם. כיום יש זכויות לכל אחד מאיתנו וכל אחד יכול להחליט לעצמו אם הוא מעוניין להיקשר ליהדות וללכת בדרכיה, או לחיות חיים חילוניים חופשיים או "לערבב" מסורת יהודית בחיים החילוניים, כל אחד יכול להחליט מה ואיך. מה שאי אפשר לעשות כיום הוא לכפות על אם למול את בנה, ואני אישית שמח שהאם היקרה ביקשה מבג"צ להתערב. כולי תקווה שבג"צ יקבל את זכותה של האם כאחת שמקבלת את הילד – להחליט אם למול את הבן או לא במקום להקשיב לבית דין רבני שלא מכיר כלל בזכויות הורים אם למול את הבן או לא.

במדינה מערבית מתוקנת כל העניין היה לא רלוונטי, אבל כאן אנחנו חיים בעין "מיש מש" בלתי אפשרי של "מדינה יהודית ודמוקרטית" כאשר רבים שוכחים כי אין חיה כזו. יהדות מעולם ולעולם לא תתמוך בדמוקרטיה אלא מעדיפה תיאוקרטיה. מבחינת היהדות אתה הקורא עבד של אותו אלוהים/יהוה ואתה צריך לציית למצוותיו, ושלא תעז להתחמק מהם כי אז אלוהים/יהוה ינקנק לך את הצורה, וכן – ברית מילה, בר מצווה וחתונה חייבים להיות בחייו של האדם ורק בגירסה הדתית. 

Comments

comments

2 תגובות בנושא “כפיה דתית 2013

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *