כמה מילים על הפיקציות של "ברכה" ו"קללה"

(את הפוסט הבא אני רציתי בהתחלה לכתוב כאימייל למתלבט בנושאי דת ו"ברכות" והחלטתי להפוך לפוסט ציבורי).

אם יש משהו שהיהדות (ומאוחר יותר הנצרות והאיסלם, כמו שאר דתות וכתות) משתמשות בו, הרי זהו נשק ה"ברכה" ו"קללה". הסיסטמה פשוטה: תעשה לפי מה שמצווה האל / אלה (תלוי בדת) – ואתה תבורך. לא תבצע – האל/אלה ינקנקו לך את הצורה (היהדות לדוגמא אוהבת לקחת את זה קדימה – אם לא תבצע חלק מהמצוות – בניך ושאר דורך יסבלו..).

הדוגמא הכי ידועה היא עניין הכנסות בשבת. היהדות מבחינתה מצהירה כי כל הכנסת כספים של עבודה בשבת – "אין בה ברכה" (אפשר לקרוא יותר על השטות הזו כאן ובמקומות נוספים).

האם באמת קיימים הדברים האלו של "ברכה" ו"קללה"? כן, אם אתה אחד מהדברים הבאים:

  • טיפש, מפגר, "מרחף"
  • אחד שלא לוקח אחריות על הדברים ומעדיף להאשים את כל העולם ואחותו במשגים ופאקים או…..
  • מאמין אדוק שתולה את הכל באל.

כספים הם בסופו של דבר מספרים שהולכים לאחד מ-3 מצבים: או שאתה מכניס, או שומר, או מוציא.

כשהיהדות מדברת על "ברכה" בכספים, היא מתכוונת שיכנסו כספים, אבל לא מעבר לזה. כל אחד שעובד מכניס כספים, השאלה מה קורה איתם. האם כשאחרי יום מכניסת המשכורת לא נשאר ממנה שקל – זו "קללה"? לא, זה ניהול גרוע.

אפשר להרוויח כסף בשבת, או כיפור או כל יום קדוש אחר ולהצליח. איך? מתחילים להיות אחראים. איך נהיים אחראים? די פשוט: קונים סורק, משתמשים בחשבון Google Drive וסורקים כל חשבון/חשבונית פנימה. מחלקים חובות לסכומים שלא "יכסחו" את כל המשכורת ואחת לשנה גם מבקשים מהרשויות השונות (חברות ביטוח, ביטוח לאומי, בנקים) מצב חשבון כללי כך שיודעים היכן עומדים, ומה שהכי חשוב לא מתעלמים מחובות ישנים ומכסים אותם.

אדם חכם שמתנהג בצורה אחראית עם כספים ומנהל אותם נכון ולא נותן לכל מיני מאוויים לגרום לו לקנות דברים שהוא אינו צריך אותם עכשיו או שהם משבשים את התכנון הפיננסי, ימצא את עצמו בסופו של דבר מול שוקת שבורה (במיוחד כש"חוגגים" על כרטיס האשראי, אחד הפיתויים הכי גדולים במאה העשרים).

לעומת זאת, אדם שרק הולך לפי אמונה באיזה אל כאילו אותו אל קובע לו אם יקבל כספים ומתי, ימצא את עצמו גם כשהוא מקבל כספים – בצרות כספיות, כי אין אצלו תכנון פיננסי והתכנון היחיד שיש לו זה "אלוהים גדול" / "אלוהים יעזור", בדיוק כמו שקורה אצל משפחות דתיות עם ילדים רבים – וחובות מכאן ועד הודעה חדשה ללא תכנון.

אחד הדברים שרבים פונים אליו הוא עניין ה"מזל" – האמונה הרווחת היא כשהמזל מאיר לך פנים, אתה לא רק תרוויח, אלא גם תתעשר ותצליח יותר מאחרים. גם זו פיקציה. מזל בסופו של דבר זה מקרה רנדומאלי, כמו זכיה בלוטו. גם אדם שיזכה בלוטו מחר, והוא אינו לוקח לעצמו יועץ קשוח שיקבע לו מה לעשות עם הכסף, ימצא שהכסף נעלם באויר לאחר זמן קצר, כי הניהול הוא החלק הכי חשוב, ומאמינים פנאטיים גרועים בתכנונים כספיים.

"מזל" במקרים רבים גם מוזכר בכל הקשור לעבודה. יש לך מזל? יש לך עבודה. אין לך מזל? אין לך עבודה, אבל גם את העניין הזה כדאי להכניס לפרופורציה. אתה עובד? תקשיב קצת גם לרכילויות הקשורות למקום העבודה, ואם אתה רואה אחרים עוזבים מיוזמתם (ושלא מדובר בכמות של אחד) כתוצאה מכך שהם לא מרוצים מהמקום, או אם אתה רואה את המנהלים עצבניים ומתוחים כל הזמן ונשמעים צעקות על כך שלא עומדים ביעדי מכירות – אז הגיע הזמן שתשפץ את קורות החיים שלך ושלח אותם לכל עבר ותתחיל "לרחרח" לגבי מקום עבודה חדש. אם אתה נמצא בסיטואציה שאין לך עבודה ואתה מחפש עבודה – תפילה לא תעזור! תראה אם בתחום שלך יש דרישה בשוק, תשקיע בבית בעדכון הידע שלך בתחום שאתה נותן שרותים בו, תפרסם חומרים משלך כך שגוגל "יראה" אותך (וגם מעסיקים פוטנציאליים), וטיפ קטן ולא כל כך קונבנציונאלי – תשקיע במראה שלך. אם אתה נראה כאילו עוד דקה אתה צריך לפרוש לפנסיה, אז תשנה את המראה, כולל צביעת שיער (זה לא רק לנשים!).

כפי שציינתי בפוסט, יהדות ושאר דתות תמיד ינסו לקשור אותך ולגרום לך לתלות באל/אלה. אם אתה חכם, כדאי שתשתחרר כמה שיותר מהר מהתלות הזו ותתחיל אתה להיות האחראי על עצמך ועל תכנוניך. שום אל/אלה לא יניח על שולחנך ערימת שטרות.

בהצלחה

Comments

comments

4 תגובות בנושא “כמה מילים על הפיקציות של "ברכה" ו"קללה"

    • אני לא דיברתי על ברכות במובן של לקבל ברכה מאיזה רב/בבא או קללות של כל מיני מיסטיקנים/רבנים, אני מדבר על התורה בעצמה. יש מספיק מקומות בתורה עצמה שאלוהים מזהיר שאם לא תעשה כך וכך הוא יכנס בך. להביא ציטוטים? 🙂

  1. שלום חץ, יש בעיה בדבריך:

    "אדם שרק הולך לפי אמונה באיזה אל כאילו אותו אל קובע לו אם יקבל כספים ומתי . . .".

    האל קובע, אבל בסופו של דבר גם על האדם מוטלת האחראיות.
    יותר מזה, הקביעה של האל תהיה מושפעת ממידת לקיחת האחראיות של האדם.

    אני אתן דוגמה פשוטה :
    אדם עובד בחברה, עושה את המאמץ על הצד הטוב ביותר, ובסופו של דבר המנכ"ל מפטר אותו.
    אז באנלוגיה הזו אלוקים הוא המנכ"ל.
    המאמץ בהקשר של היהודי המאמין הוא שני דברים :
    1. עבודת השם.
    2. לעשות את העבודה בפועל על הצד הטוב ביותר.

    הסיכוי של האדם להישאר בחברה עומד ביחס ישר למאמץ שהוא משקיע.
    אבל מצד שני, אין הכרח שהמנכ"ל (אלוקים) לא יפטר אותו.

    אתה מציג את היהדות בצורה לא נכונה.
    היהדות לא אומרת לאדם "אל תיקח אחראיות על חייך". בדיוק להפך – תיקח אחראיות, ותוסיף על זה את הרובד האמוני – בסופו של דבר אלוקים (המנכ"ל) קובע.

    *אני מודה שלפעמים בקרב ציבורים מסוימים זה נראה כאילו לא לוקחים מספיק אחראיות (חרדים). אבל גם אצלם בסופו של דבר ההסתמכות על הקצבה היא סוג של אחראיות. אבל אין ספק שגם אם הקצבה לא מספיקה, אז לא סומכים על הנס.

    ** ממליץ לך מאד להתחזק בסיפורי אמונה שמראים שיש השגחות פרטיות :
    (לינק הוסר ע"י חץ)

  2. קודם כל, כותבים "אחריות" ולא "אחראיות".

    דבר שני, כל הטקסט שלי מדבר על אחריות, אם לא שמת לב. אני דיברתי בטקסט לא על עניין של תהיה מאמין ואחראי ותרוויח, אלא על ה"גיבנת" שיוצרת היהדות בכך שהיא מוסיפה שכבה של "אלוהים" למשוואה. מכיוון שאין לך שום אפשרות לדעת מה אותו אל רוצה ממך ומה הסטטוס שלך אצלו, אז אתה חי בסימן שאלה למרות מאמציך. 

    הטקסט שלי דיבר על משהו שונה. נכון, היהדות מדברת על כך שגם תעשה ולא תמתין לנס, אבל הטקסט שלי מדבר על העניין של איך לעשות אלימינציה לגורם ה"אלוהי" להשפיע. אולי כדאי שתקרא את הטקסט מחדש?

    לגבי הלינק, תודה, אין לי שום רצון להתחזק בדברים פרימטיביים ואמונות בחבר הדמיוני 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *