התורה, הפרשנים והצביעות

אחד הדברים המצחיקים/עצובים (תלוי איך מסתכלים) זה הנסיון העיקש של אנשים דתיים להצמיד לוגיקה לתורה, להתייחס לכל מיני דברים שנכתבו בתורה כמדע. לא חשוב כמה הדבר הזוי, תמיד יהיו אלו שינסו ויתווכחו..

אנשים דתיים ומאמינים, בטוחים שהתורה נכתבה על ידי אלוהים, אותה ישות שהיא כביכול "מעל הזמן". לפי האמונה בתורה, אלוהים היה תמיד קיים – בעבר, בהווה והוא יהיה קיים בעתיד. אם ניקח את ההנחה הזו כנתון, ואז נסתכל בתורה, הטיעון הזה יפול לוגית מהר מאוד. אם אלוהים לדוגמא יודע את העתיד, מדוע הוא משמיד כל יצור (נניח. במציאות כמובן אין שום עדויות שזה קרה. בתורה כתוב שנשלח עורב מהתיבה והוא לא חזר, אבל המציאות מראה לנו שעורבים קיימים גם קיימים) ואחר כך הוא מתחרט? זו דוגמא קטנה ופשוטה לחוסר לוגי בין מה שכתוב לבין מה שחושבים שקיים.

הנה עוד נקודה: אלוהים במספר פעמים בתורה אומר שאם תלכו בחוקותיו, תאריכו ימים. אוקיי, רק כשמסתכלים קצת בהמשך הטקסטים, מגלים שה"אריכות ימים" הזו מגיעה בעירבון מאוד מוגבל. תאר לך שהוריך החליטו עבורך החלטה אומללה ואתה בתגובה אומר להם "אתם מטומטמים" או פולט קללה עסיסית אחרת. המציאות אומרת שהמתח בינך לבין הוריך יגדל אבל מכאן ועד לזרוק אותך מבית הוריך יש מרחק רב, תמיד יש מקום להתנצלות ולהלבנת הדברים – אבל לא לפי התורה. קיללת? העונש שלך: מוות ואם תלך לפי האתר הזה, המוות שלך יהיה בחנק.

אבל מי שכתב את התורה לא עצר כאן, להיפך – מי שכתב את התורה מאוד אהב את הרעיון של הרג, עדיף בסקילה, חנק ובעוד דרכים (אחרי הכל, חופש בחירה זו בעצם "בדיחה פנימית" של התורה). כך לדוגמא, מישהו החליט בזמנו לקושש קצת עצים ולא כל כך עניין אותו שבת, אז … "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה. לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. {ס} לה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.". הרג בסקילה. עוד דוגמאות? בשמחה! החלטתם אתה ואשה נשואה לעשות קצת האנקי פאנקי? שניכם למוות (וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף, אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ–מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף, וְהַנֹּאָפֶת.). מה עם גייז ששוכבים? שניהם למוות ( וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם). בכלל, ויקרא פרק כ' הוא פרק של צורות מוות ופגיעות כיד המתלהב שכותב את התורה. בל נשכח כמובן את עניין השבת שמי שלא שומר – ניחשתם נכון – מוות (וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת–כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ). מה אם מישהו החליט לשנות דת? גם, מוות ( כִּי-יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ–לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ.  ג וַיֵּלֶךְ, וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחוּ, לָהֶם; וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ, אוֹ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם–אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי.  ד וְהֻגַּד-לְךָ, וְשָׁמָעְתָּ; וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב–וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.  ה וְהוֹצֵאתָ אֶת-הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת-הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, אֶל-שְׁעָרֶיךָ–אֶת-הָאִישׁ, אוֹ אֶת-הָאִשָּׁה; וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים, וָמֵתוּ.), אבל לא צריך ללכת רחוק – אחד שמקלל את אלוהים – מוות. ( וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יְקַלֵּל אֱלֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.  טז וְנֹקֵב שֵׁם-יְהוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ-בוֹ כָּל-הָעֵדָה), זה כי כמובן אלוהים רגיש ולא מסוגל לעמוד בזה שבנאדם מקלל אותו. בני אדם אחרים מסוגלים לעמוד בזה יפה מאוד, אלוהים – לא. אחלה בטחון עצמי יש לאותו אל.

קיימים עוד עשרות דוגמאות איך על דברים שונים התורה פשוט מצווה מוות, אבל אני חושב שהדוגמאות לעיל מספיק מוכחות את טענה זו.

התורה גם מדברת על עבדים, מה מותר ומה אסור. כמובן שהיום אין עבדים, וכולם מתעלמים ממה שכתוב בתורה – וכאן בעצם מתחילה הצביעות של אותם חכמי התורה.

מהי אותה צביעות? הצביעות היא שמצד אחד הם מהללים שהתורה היא "לנצח נצחים" אקטואלית, אבל מצד שני הם מצנזרים ומפרשנים אותה כרצונם. כך יוצאים מצבים מגוכחים שבהם אסור לך לנגוע במסך מגע של הטלפון/טאבלט שלך כי "זה עוון" של אי שמירת שבת. כמובן שהטיעון שבעבר בזמן כתיבת התורה היית צריך להתאמץ כדי להפיק אנרגיה וכיום זה קליק אחד שאפילו לא מצריך מאמץ כלשהו – אותם חכמים מתעלמים ממנו לחלוטין. את המוות שמצווה בתורה לעומת זאת לבצע, גם אותו "העלימו" – שזה אולי דבר טוב, אבל מצד שני הכניסו קטגוריות שבכלל לא מוזכרים ישירות בתורה. כל עניין הצניעות (שמאוד "בון טון" כיום בחוגים הדתיים והחרדים) כלל לא הוזכר בתורה. אדרבא, מרים יצאה בתופים ובמחולות ובתורה זה לא רק מוזכר אלא גם מצוטט מילה במילה, כלומר כל העם לא רק ששמע, אלא גם רקד, ושוב – מי ששרה זו אשה, לא גבר, כך שכל עניין הצניעות הוא לא יותר מאשר צביעות, כמו שהלכות שבת והלכות אחרות הן לא יותר מאשר פרשנות כיד דמיונו של המפרש בלי שום אסמכתא.

ואם מדברים על אסמתכא – ביהדות ישנו מושג שנקרא "קדוש" – אם מישהו קדוש והוא פוסק משהו, אז זהו – זה כמו חציבת טקסט באבן, זה מה שתצטרך לעשות. מה אם אותו קדוש פשוט חולה נפש, או שסתם מפליץ הלכות? היהדות לא מתייחסת לכך. התנאים פסקו, אמוראים וסבוראים פסקו, וזה מה יש. אתה לא יכול לחלוק עליהם.

נחזור לעניין המדע: כיום כשמדען מגלה תגלית, הוא צריך להוכיח את התגלית הזו, איך הוא גילה ולתת כמה שיותר פרטים על מנת לחזור על הניסוי ולאשש את הדברים. גם הטקסט שהוא כותב המתאר את התגלית יעבור בדיקה אחת או יותר (Peer review), ואם הוא חולק על מדען אחר (גם אם אותו מדען אחר הוא מישהו ידוע ומפורסם) – הוא יצטרך לפרט היכן האחר טעה ולהוכיח זאת. לא קל, אבל אפשרי. ביהדות – לא אפשרי, נקודה.

כשקוראים את התורה ללא כל מיני פרשנים (שבין כה אין להם תימוכין, אחרי הכל – גם התורה שבעל פה, תורה שניתנה על ידי משה, וחלק טוענים שמשה הוא שכתב למעשה את התורה – לא נכתבה במשך כמה מאות שנים, מה שאומר שאנשים זכרו דברים שונים לחלוטין אם בכלל, ואין שום אפשרות לתחקר את המקור… אלוהים לא ממש עונה ומשה גם מזמן בר מינן), קשה מאוד להתייחס לדברים כאל הוראות איך לחיות, מהבחינה הלוגית וגם מדעית. אלוהים שלא עונה ואין הוכחות ממשיות לקיומו מצווה עליך דברים, שוביניזם מכאן ועד הודעה חדשה ("ברוך שעשני כרצונו" צריכה לאמר האשה), ובנוסף סיפורי אגדות כיד המלך (נחש מדבר, אתון מדברת, ושלל שטויות נוספות) לא מאפשרים שום בדיקה מדעית או לוגית. בשישה ימים נברא העולם לפי התורה, למרות שיש הוכחות שהעולם היה קיים הרבה לפני התורה. חוסר ידע כרוני מה קורה מעבר למזרח התיכון, הלכות ואיסורים לא רלוונטיים ותמוהים ועוד ועוד.

בסופו של יום, אתה כיהודי לפי התורה נדרש להאמין בתורה ובאל. אין בחירה. בעצם יש (לפי התורה) – או שתאמין, או מוות. לוגיקה ואמונה – לא ממש הולכים יחד (ביחוד שאין לך על מה לבנות לוגיקה, God takes the 5th), ומה לעשות שעל אמונה אי אפשר לבנות מדע רציני, למעט … אשליות.

על אמונה

אצלנו, כבני אדם, יש בתוכנו דבר מאוד מעניין שלא נמצא (לפחות עד כמה שידוע לנו) בבבעלי חיים אחרים. סטיב ג'ובס היה קורא לזה "קסום", והאמת שאותו משהו בהחלט מסוגל לחולל "קסמים"…

וגם להפיל אותך לקרשים.

קוראים לזה אמונה. אני לא מדבר על אמונה באל (לזה נגיע אחר כך) אלא על אמונה בכלל.

תחשבו על כל טייקוו, כל מנכ"ל, כל מישהו שמוביל, בין אם זה מוביל פוליטי (ראש ממשלה), נשיא, אנשים עשירים וכו'. מה המשותף לכולם? שהם האמינו בעצמם. שהם האמינו שמגיע להם יותר, הם האמינו שהם יכולים להוביל.

מה שמיוחד באמונה הוא האי-תלות במציאות עצמה. תחשבו על זה – כמה אתם מכירים מנהלים שנמצאות בעמדות בכירות וכישורי הניהול שלהם שווים לכישורים של בבון ממוצע? לא מעט. כמה אנשים הצליחו למרות שכל הסביבה היתה בטוחה שיכשלו? לא הרבה, אך גם לא מעט.

האמונה הזו היא בעצם המנוע שגורם לאדם לשנות דברים בו. אם אדם מאמין בעצמו ומאמין שהוא שווה יותר והוא גם "יקרין" את זה החוצה, יש סיכוי טוב שהוא גם יקבל יותר, בהשוואה לחברו שאינו מאמין בעצמו. כך לדוגמא אדם שמאמין שהוא יודע XYZ יותר טוב מאחרים והוא "מקרין" זאת, יש סיכוי לא קטן שהוא יקבל משכורת יותר גבוהה בהשוואה למתחרה על אותו תפקיד. אותו דבר קורה בתחומים רבים כמו זוגיות וכו'.

אמונה עצמה לא מצריכה בסיס לוגי. בסיס לוגי כמובן יכול לעזור, אבל הוא אינו חובה. כך לדוגמא במקרים של אמונה ודת. מי שילך בדרך לוגית טהורה לא ירצה להיכנס לשום דת כלשהי, הואיל ודתות (ואני מדבר על כל דת) מלאות חורים לוגיים ככברה. אנשים מעדיפים להאמין באל/אלה כלשהו/י, למרות שלוגית להם אין שום תקשורת עם אותו אל/אלה (תקשורת במובן שניתנת להוכחה לכולם, כמו לשמוע/לראות את האל/אלה ע"י צופים רבים). מדוע הם מאמינים? כי הם חושבים שיש מישהו מלמעלה שמכוון את הכל. המאמין ברוב המקרים לא ירצה שיפריכו את אמונותיו כי הפרכת אמונה גוררת אחריה משבר נפשי גדול.

אמונה היא כמו עץ, היא דבר שגודל וגודל, אבל היא לא עץ יחיד אצל האדם. יש לכולנו אמונות שונות. אמונה שאנחנו מוצלחים, אמונה שאנחנו אהובים, אמונה שיש מי ששומר עלינו ומכוון אותנו (אצל הדתיים), אמונה שאני חי ואני קובע את דרכי (אתאיסטיים), וככל שהזמן עובר, האמונות האלו הולכות ומתעבות, הולכות וגדלות….

וכשדברים גודלים וגודלים, מגיעות גם הסכנות. לא צריך ללכת רחוק מבחינת דוגמאות, הנה 2:

  1. אבי אוהב את דורית, הוא פשוט "מכור" אליה ואוהב להיות כל שניה איתו. הוא מאוד מאמין שהיא אוהבת אותו והוא עושה הכל להראות לה שהוא אוהב אותה, עד שיום אחד הוא מוצא אותה במיטה עם בחור אחר. כאן נשברת האמונה לרסיסים באהבה בין אבי לדורית. מה יקרה מכאן? הכל פתוח והפתעות יכולות לקרות.
  2. אמונה בדת, כשהיא גודלת, היא נקראת בפי דתיים רבים "התחזקות", כלומר אדם "מתחזק" באמונתו באלוהים, במצוות וכו', אבל במקרים רבים אותה אמונה בדיוק הורסת חלקים יותר לוגיים. הדוגמא הכי מוכרת היא שאדם ש"מתחזק", מתחיל לדקדק בכל מיני מצוות גם כשזה דופק חלקים במערכות יחסים בינו לסביבתו, בין אם זה עם הבת זוג, חברה, או חברים קרובים. מקרים יותר קיצוניים ניתן לראות אצל רבנים רבים ש"התחזקו" באמונתם ואם בעבר הם התייחסו לחילונים באופן די מכובד, פתאום היחס לחילונים נהפך ל"משוקצים", סובלים מ"טמטום הלב", אוכלי נבלות, "עמלק" ושאר גידופים. היכן היחס של בן אדם לחברו? נעלם.

אמונה טובה שתצליח לגרום לאדם להתפתח צריכה לבוא עם בסיס לוגי טוב. אדם יכול להאמין בעצמו שהוא מוצלח מאוד והוא יכול לגרום לדברים לקרות, אבל אם הוא מתייחס לאחרים כחולירות, אם הוא לא מקשיב לביקורות מאחרים ומתקן את עצמו, אז אמונתו בעצמו בסופו של דבר גם תפיל אותו, וחבריו היקרים מהעבר, אלו שהוא זילזל בהם בגלל אמונותיו – לא תמיד ירוצו לעזור לו.

ולבסוף, בנימה אישית, אני רוצה לפנות לאלו שמדי פעם משוחחים עימי ויש להם אמונה חזקה ביהדות ומנסים לשכנע אותי "לחזור בתשובה" (יש כמה כאלו): אתם מאמינים באיזה אל ובתורה ובמצוות. זו זכותכם ואני מכבד את החלטתכם לדבוק בדת. יחד עם זאת, כותב שורות אלו אין לו שום רצון ושום עניין בחזרה בתשובה/קיום מצוות/הקשבה לרבנים וכו', כבדו את החלטתי.