עבודה בשבת

אתמול פסק בית המשפט העליון בתביעה של בעל חנות פרטית ברחוב שינקין בתל אביב שתבע את עירית ת"א, כי עירית ת"א צריכה לסגור עסקים פתוחים בשבת ולא לאפשר את המצב כיום שעסקים שעוברים על החוק משלמים קנס וממשיכים לצפצף על החוק.

התביעה עצמה היתה לא בגלל עניין דתי או כפיה דתית, אלא בעניין שבעלי עסקים קטנים לא יכולים לאפשר לעצמם לעבוד 7 ימים בשבוע ובכך אינם יכולים להתחרות מול העסקים הגדולים (במיוחד רשתות השיווק הגדולות כמו AM/PM וכו').

כמובן שעניין כזה, כמוהו כמו לקרב גפרור בוער למיכל נפט, במיוחד פה בישראל שהמתיחות בכל הנוגע לכפיה דתית היא מתיחות גבוהה – הכל התפוצץ במיוחד במדיה החברתית. כאשר כל אחד מסביר בלהט מדוע הוא צודק ואחרים טועים. אחת הנקודות המעניינות שיצא מכל המקרה הזה הוא חשיפה של דעות שלא היו כל כך ידועות לציבור של כל מיני פוליטיקאים. אם ניקח לדוגמא מהשמאל את מירב מיכאלי, היא פרסמה פוסט קצר בפייסבוק עם קישור לראיון שנערך איתה בגל"צ. מבחינתה, עדיף שעסקים יהיו סגורים וכך לא יווצר מצב שאפשר לנצל עובדים (אני תיכף אגע בנקודה זו). מהצד השני (גם מהשמאל) ניצן הורוביץ פירסם גם פוסט בפייסבוק שהוא מצדד בפתרון יותר פרגמטי. כמובן, עוד לא שמענו את עמדת הבית היהודי ושאר מפלגות דתיות, אבל אפשר לנחש מה הן יאמרו..

אני בהחלט יכול להבין את בעל המכולת שמתלונן על כך שהוא אינו יכול להתחרות מול הרשתות הגדולות. הן מצידן מוכרות מוצרים במחיר יותר גבוה מהרגיל, ובשבילן הקנס על עבודה בשבת זה משהו שמחושב בתוך העלויות, אז 730 שקל קנס על רווחים של כמה עשרות אלפי שקלים בשבת – זה כלום ואין להן בעיה לשלם זאת, אבל לבעל המכולת שלא מרוויח סכומים כאלו בשבת גם אם הוא יפתח, קנס כזה זה דבר כואב, שלא לדבר על כך שאם הוא יקח עובד, הוא צריך לשלם לו כפול מיום רגיל כי זה החוק (התשלום בשבת הוא 200% פר שעת עבודה).

יחד עם זאת, אנשים רבים גרים בתל אביב כי הם רוצים את החופש הזה לרכוש ביום שבת את מה שהם רוצים לרכוש מבלי להיות לחוצים שהנה החנות נסגרת מוקדם בשישי ובמוצ"ש הכל סגור. לא לכולם מתאים לרכוש דברים בשישי ולא כולם מעוניינים במנוחה ביום שבת כאשר "מנוחה" היא בעצם ביטול האפשרות לנסוע בשבת להנות או לרכוש לעצמך דברים שאין לך זמן במשך השבוע לרכוש.

הפתרון, לעניות דעתי, הוא מה שמציע המועמד לראשות עיריית תל אביב וח"כ בהווה – ניצן הורוביץ. פתרון של פשרה.

אם אקח לדוגמא את האזור שאני גר בתל אביב (תל כביר) – רוב מוחלט של השכונה שומר שבת. מספיק שתבקרו כאן בשישי בערב ואתם תוכלו לשמוע כמעט מכל חלון שירה של ערב שבת (כולל המריבות מסביב לשולחן, זה אקסטרא). מי שירצה לפתוח פה חנות בשבת לא יהיה שווה לו פיננסית כי אף אחד לא ירכוש ממנו לא בשבת ולא ביום חול, אז כאן זהו אינו מקום שמתאים להיות פתוח בשבת. מצד שני, ברחובות כמו אלנבי, בן יהודה, דיזנגוף ועוד – כן שווה לפתוח בשבת כי יש תנועה רבה של הולכים ושבים שאינם שומרי שבת והם ישמחו לרכוש דברים בשבת, וכמעט אף אחד לא יחרים אותו (מבחינת תושבי הרחוב) רק כי הוא פתוח בשבת.

לכן, חלוקת תל אביב לאזורים שונים שבהם באזורים מסויימים יהיו חנויות ופיצוציות פתוחות בשבת ואזורים אחרים יהיו סגורים בשבת – היא רעיון שעבורי נשמע רעיון טוב.

אבל אם כבר מטפלים בבעיה, יש צורך לטפל בחלק האחר של הבעיה, והוא קשור לתחבורה ציבורית בשבת. שוב, היכן שאני גר לדוגמא, אם אני מעוניין לנסוע למרכז תל אביב, עליי להמתין עד 21:30 במוצ"ש עד שיגיע האוטובוס הראשון. אין כאן מוניות שרות, כך שאם אני נתקע בלי מוצרים מסוימים ששכחתי לרכוש, אני אצטרך לקחת או מונית ספיישל או שאצטרך לפצוח בצעדה של 4 ק"מ עד לפיצוציה הכי קרובה.

גם כאן פתרון טוב מבלי שיפריע לשכניי הדתיים יכול להיות פתרון כמו אפשרות של תחבורה ציבורית בשבת, אבל בכמות קטנה, כך שלא יהיו אוטובוסים 3 פעמים בשעה, אלא פעם בשעה, ופתיחת קווי דן למוניות כמו ההסדר שקיים כיום למוניות קווים 4,5 וכו'.

פתרונות קיצוניים לכאן או לכאן בכל הנוגע לשבת רק יכעיסו יותר ויותר אנשים. סגירה טוטאלית של תל אביב לא יכולה לבוא בחשבון כי זו עיר חילונית. פתיחה טוטאלית לעומת זאת גם לא יכולה לבוא בחשבון כי יש לא מעט שכונות דתיות בתל אביב.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *