עבודה בשבת

אתמול פסק בית המשפט העליון בתביעה של בעל חנות פרטית ברחוב שינקין בתל אביב שתבע את עירית ת"א, כי עירית ת"א צריכה לסגור עסקים פתוחים בשבת ולא לאפשר את המצב כיום שעסקים שעוברים על החוק משלמים קנס וממשיכים לצפצף על החוק.

התביעה עצמה היתה לא בגלל עניין דתי או כפיה דתית, אלא בעניין שבעלי עסקים קטנים לא יכולים לאפשר לעצמם לעבוד 7 ימים בשבוע ובכך אינם יכולים להתחרות מול העסקים הגדולים (במיוחד רשתות השיווק הגדולות כמו AM/PM וכו').

כמובן שעניין כזה, כמוהו כמו לקרב גפרור בוער למיכל נפט, במיוחד פה בישראל שהמתיחות בכל הנוגע לכפיה דתית היא מתיחות גבוהה – הכל התפוצץ במיוחד במדיה החברתית. כאשר כל אחד מסביר בלהט מדוע הוא צודק ואחרים טועים. אחת הנקודות המעניינות שיצא מכל המקרה הזה הוא חשיפה של דעות שלא היו כל כך ידועות לציבור של כל מיני פוליטיקאים. אם ניקח לדוגמא מהשמאל את מירב מיכאלי, היא פרסמה פוסט קצר בפייסבוק עם קישור לראיון שנערך איתה בגל"צ. מבחינתה, עדיף שעסקים יהיו סגורים וכך לא יווצר מצב שאפשר לנצל עובדים (אני תיכף אגע בנקודה זו). מהצד השני (גם מהשמאל) ניצן הורוביץ פירסם גם פוסט בפייסבוק שהוא מצדד בפתרון יותר פרגמטי. כמובן, עוד לא שמענו את עמדת הבית היהודי ושאר מפלגות דתיות, אבל אפשר לנחש מה הן יאמרו..

אני בהחלט יכול להבין את בעל המכולת שמתלונן על כך שהוא אינו יכול להתחרות מול הרשתות הגדולות. הן מצידן מוכרות מוצרים במחיר יותר גבוה מהרגיל, ובשבילן הקנס על עבודה בשבת זה משהו שמחושב בתוך העלויות, אז 730 שקל קנס על רווחים של כמה עשרות אלפי שקלים בשבת – זה כלום ואין להן בעיה לשלם זאת, אבל לבעל המכולת שלא מרוויח סכומים כאלו בשבת גם אם הוא יפתח, קנס כזה זה דבר כואב, שלא לדבר על כך שאם הוא יקח עובד, הוא צריך לשלם לו כפול מיום רגיל כי זה החוק (התשלום בשבת הוא 200% פר שעת עבודה).

יחד עם זאת, אנשים רבים גרים בתל אביב כי הם רוצים את החופש הזה לרכוש ביום שבת את מה שהם רוצים לרכוש מבלי להיות לחוצים שהנה החנות נסגרת מוקדם בשישי ובמוצ"ש הכל סגור. לא לכולם מתאים לרכוש דברים בשישי ולא כולם מעוניינים במנוחה ביום שבת כאשר "מנוחה" היא בעצם ביטול האפשרות לנסוע בשבת להנות או לרכוש לעצמך דברים שאין לך זמן במשך השבוע לרכוש.

הפתרון, לעניות דעתי, הוא מה שמציע המועמד לראשות עיריית תל אביב וח"כ בהווה – ניצן הורוביץ. פתרון של פשרה.

אם אקח לדוגמא את האזור שאני גר בתל אביב (תל כביר) – רוב מוחלט של השכונה שומר שבת. מספיק שתבקרו כאן בשישי בערב ואתם תוכלו לשמוע כמעט מכל חלון שירה של ערב שבת (כולל המריבות מסביב לשולחן, זה אקסטרא). מי שירצה לפתוח פה חנות בשבת לא יהיה שווה לו פיננסית כי אף אחד לא ירכוש ממנו לא בשבת ולא ביום חול, אז כאן זהו אינו מקום שמתאים להיות פתוח בשבת. מצד שני, ברחובות כמו אלנבי, בן יהודה, דיזנגוף ועוד – כן שווה לפתוח בשבת כי יש תנועה רבה של הולכים ושבים שאינם שומרי שבת והם ישמחו לרכוש דברים בשבת, וכמעט אף אחד לא יחרים אותו (מבחינת תושבי הרחוב) רק כי הוא פתוח בשבת.

לכן, חלוקת תל אביב לאזורים שונים שבהם באזורים מסויימים יהיו חנויות ופיצוציות פתוחות בשבת ואזורים אחרים יהיו סגורים בשבת – היא רעיון שעבורי נשמע רעיון טוב.

אבל אם כבר מטפלים בבעיה, יש צורך לטפל בחלק האחר של הבעיה, והוא קשור לתחבורה ציבורית בשבת. שוב, היכן שאני גר לדוגמא, אם אני מעוניין לנסוע למרכז תל אביב, עליי להמתין עד 21:30 במוצ"ש עד שיגיע האוטובוס הראשון. אין כאן מוניות שרות, כך שאם אני נתקע בלי מוצרים מסוימים ששכחתי לרכוש, אני אצטרך לקחת או מונית ספיישל או שאצטרך לפצוח בצעדה של 4 ק"מ עד לפיצוציה הכי קרובה.

גם כאן פתרון טוב מבלי שיפריע לשכניי הדתיים יכול להיות פתרון כמו אפשרות של תחבורה ציבורית בשבת, אבל בכמות קטנה, כך שלא יהיו אוטובוסים 3 פעמים בשעה, אלא פעם בשעה, ופתיחת קווי דן למוניות כמו ההסדר שקיים כיום למוניות קווים 4,5 וכו'.

פתרונות קיצוניים לכאן או לכאן בכל הנוגע לשבת רק יכעיסו יותר ויותר אנשים. סגירה טוטאלית של תל אביב לא יכולה לבוא בחשבון כי זו עיר חילונית. פתיחה טוטאלית לעומת זאת גם לא יכולה לבוא בחשבון כי יש לא מעט שכונות דתיות בתל אביב.

תקרית הבורקס ומחשבות על הדת היהודית

בורקס משולשהשבוע חזינו בעוד דוגמא קלאסית של כח ושררה מצד הרבנות וכיצד הם מכתיבים לעסקים תנאים חדשים לכשרויות גם כשזה כלל וכלל לא קשור לכשרות. הפעם הרבנות תכתיב את הצורה של הבורקס. מי שלא יעמוד בכללים – יאמר שלום יפה לתעודת הכשרות, כי הרי זה נורא נורא קשה לקרוא את השילוט מהו כל בורקס (תפו"א, גבינה וכו') או לשאול…

כמובן שאין שום בסיס הלכתי לעניין. אחרי הכל, עד היום נמכרו בורקסים במגוון צורות בלי שום בעיה. גם עניין "לפני עיוור לא תתן מכשול" אינו רלוונטי כאן כי אנשים כבר ממזמן למדו להבדיל בין חלבי לפרווה וכו', אבל אם אפשר להתעמר בעסקים, להכריח אותם להוציא עוד כספים (על תבניות וכו') בגלל שטות של הרבנות, אז למה לא? רצית תעודה? עכשיו תציית לגחמות הרבנות.

ככל שאני חושב על הרבנות, הרבנים והדת היהודית (או כל דת אחרת), אני מוצא את עצמי מגיע שוב ושוב לאותן מסקנות:

  1. מי שהמציא את הדת היהודית היה גאון. אני בטוח שהוא לא ידע שזה הולך לתפוס אלפי שנים קדימה. 
  2. הבסיס ל-2 הדתות (יהדות ונצרות) הוא ספר התנ"ך, ספר שכולל מספר ספרים בתוכו ובמיוחד את החמישיה הפותחת (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים) ואותו תנ"ך במקרה הטוב אפשר להתייחס אליו כספר סיפורים ומשלים, אבל אנשים מתייחסים אליו מילולית למרות שרוב התוכן שם פשוט לא הגיוני:

    1. נחש מדבר? אתון מדברת? קצת בעייתי שהם ידברו כשאין להם תשתית לדיבור…
    2. תיבת נח מאכלסת את כל החיות שהיו קיימות לפני אלפי שנים? קצת קשה להאמין שמי שמבין משהו במתמטיקה ובזואולוגיה, "קונה" את הסיפור. הרי אם תכניס את כל החיות לתוך אותה תיבה, יהיו מילימטרים בודדים של מקום לאותה חיה. מה עם ההאכלה של החיות? כמה עשרות אלפי חיות שצריך להאכיל ולנקות, בשעה שיש 8 בני אדם בתיבה (נח, אשתו, 3 בנים, 3 אחייניות). מה עם העובדה שכשיש לך כמות כזו עצומה של חיות במקום מאוד קטן, המחלות יתפרצו תוך ימים, שלא לדבר על אנדרלמוסיה ענקית של חיות טורפות על חיות יותר קטנות. בקיצור – סיפור פנטזיה, ובכל זאת אנשים מאמינים לכך.
    3. התורה, "במקריות", מתנהגת כמעט אחד לאחד כמו העמים האחרים. אצל אחרים מקובל עניין העבדים? גם בתורה. ארון קודש שנוסע עם העם במדבר? אותו ארון מועתק כמעט כולו מ… המצרים. אלוהים שמוזכר בתורה שונה מאלוהים אחרים? לא ממש, זה בדיוק אותו אלוהים שמשה הכיר במדין, ומי הכהן הגדול ששירת את אותו אל "יהוה"? מי שיהיה חותן משה, יתרו (ובגלל זה יתרו כשהוא מבקר את משה בהמשך הדרך, מקריב קורבנות ועושה טקסים לאותו אל, לא לאל אחר), כלומר כל הבסיס ל"אל היהודים" – הוא בבסיסו מאל של המדיינים!
    4. אם כבר הזכרנו את "יהוה", כדאי לזכור שמי שכתבו את התורה, החליטו להשמיט חלק שדווקא מוזכר אצל "השכנים" (כמו המצרים). היהדות מדברת על אל אחד ושמו "יהוה", המצרים קוראים לאותו אל של היהודים כ"יהו" ומזכירים גם את .. אשתו של אותו אל, מה שלא נמצא בחמישה חומשי תורה. עוד פרטים והסברים ניתן לראות בהרצאה של יגאל בן נון שמזכיר כי התורה אומרת לא לעשות פסלים של אלים אחרים וכו', אבל בבית המקדש היה גם היה פסל של אלוהים.
    5. אפשר להוסיף פה עוד ערימת דוגמאות לכיצד התנ"ך אומר א' והמציאות מראה ב', ומי שרוצה, יכול לעיין באתר "דעת אמת" ולקבל מידע יותר מדויק.
  3. היהדות המבוססת על אותו ספר תנ"ך היא יהדות "חד סטרית", כאשר דור נוכחי של "חכמים" אינו יכול לסתור דור קודם של "חכמים", כך שאם הקודמים טעו, הם לא טעו, זה הדור הנוכחי שלא מבין.
  4. האיסורים שניתנו בתורה הורחבו מעל ומעבר כאשר כל פעם מתייחסים לדברים פעם כמשל ופעם כמילולי, לפי מה שנוח לפוסק. כך לדוגמא "גדי בחלב אימו" נלקח כמשל שאסור לאכול חלב עם בשר, "לא תבעיר אש" נלקח כמשל והפך לאיסור גורף לא להפעיל שום ציוד חשמלי או מכני או עם בעירה כלשהי. איסור משכב זכר, לעומת זאת, נלקח מילולית, כולל העונש שלו.

רבים מנסים להציג את היהדות כדת "מודרנית", אולם היהדות היא הדבר האחרון שאפשר לקרוא לו "מודרני". היהדות עדיין שוביניסטית ומתייחסת לאשה כאחת שצריכה להיות במטבח ולגדל ילדים (חס ושלום קריירה, עצמאות וכו'). היהדות מתנגדת להכרה בדברים שיש להם הוכחה מדעית. כך לדוגמא היהדות עד היום מתנגדת להיכרות בהומואים ולסביות, למרות שההומו או הלסבית לא החליטו לקום ביום אחד בבוקר ולהימשך למישהו/י מאותו מין (מה לעשות שעל משיכה איננו יכולים לשלוט). היהדות עדייין היתה, נשארה ותישאר שוביניסטית תוך כדי שהיא קובעת לנשים (ע"י כל מיני רבנים), מה להתלבש ומה לעשות. מבחינות אלו היהדות נשארה תקועה אי שם אלפי שנים אחורה.

היהדות כיום נכפית במישרין ובעקיפין על ידי אותם רבנים ונציגיהם. לא, לא מכריחים אותך ללכת לבית הכנסת ולהתפלל לאותו "אל", אבל מצד שני לא מאפשרים לך לחיות כרצונך. חתונה אזרחית בארץ? לא מוכרת ע"י משרד הפנים. חתונות חד מיניות? ממש לא מוכרות ע"י משרד הפנים. פתיחת עסק בשבת? הקנס בדרך. פתחת בקניון או מקום מרכזי במרכז עיר חנות לא כשרה? הפקחים בדרך, התביעה בדרך, וזו רק ההתחלה.

אבל זה לא עוצר כאן.

אישית, כשחיי יסתיימו כאן, לא הייתי רוצה להיקבר בבית קברות יהודי, לא הייתי רוצה שיאמרו עליי קדיש, לא הייתי רוצה שיעשו עליי שבעה (למרות שבחלק הזה אין לי שום שליטה על אחרים) וכאן מגיעים מספר סיטואציות  מעניינות:

  1. אין שום גוף שאני יכול להירשם אליו ולבקש שאחרי מותי (מכל סיבה) גופי יתרם למדע, שיקחו ממני חלקים לאחרים, או שישרפו את גופי. אם היה גוף כזה מוקם ומוכר בצורה רשמית, חברא קדישא היו צריכים לבדוק אם האדם רשום שם או לא לפני שהם מחליטים לקבור אותו בבית קברות יהודי. כיום אני יכול לכתוב צוואה, אבל אף אחד לא מבטיח שהיא תקוים (במיוחד אם יש לך משפחה דתיה שתעדיף אוטומטית להתעלם מצוואתך… כמו במשפחתי).
  2. אני בהחלט מעוניין להירשם כחסר דת. יורם קניון היה צריך להגיע לבית המשפט המחוזי כדי שמשרד הפנים ימחק לו את סעיף הדת וירשום "חסר דת", אבל זה לא פתח את התהליך לאחרים עדיין. אני אצטרך גם לעשות את אותם צעדים כדי שמדינת ישראל תכיר בי כחסר דת (כמה אירוני: אין למשרד הפנים שום בעיה אם אתאסלם או אתנצר, השינוי בת. זהות יהיה מיידי).
  3. היה ומחר אמות מהתקף לב, שבץ, או מחלה או תאונה כלשהי, מוסדות רבים לא יסכימו לקבל אותי אלא אם עברתי את גיל 50. הנה דוגמא.

אז אם אני נפטר מחר, אף אחד לא יודיע לחברא קדישא "אל תקברו אותו". כן, אני יכול ללכת לעורך דין ולהפקיד בידיו צוואה, אבל… אם אמות פתאומית, איך אודיע לו? אופיע בחלומותיו? 🙂

אינני שונא יהודים, אינני שונא דתיים ואני סבור שכל אחד זכותו להאמין במה שבא לו. אישית אין לי כבוד לאף דת או כת ולכן אינני מכבד דרישות "לכבד" דת של מישהו, אבל אני בהחלט מקבל שפלוני אלמוני הוא אדם מאמין בדת זו או אחרת. מה אני מבקש? שיקבלו אותי כאחד שבחר None of the above, בדעה צלולה ובהחלטה אישית.