תקשור ו”כוחות” – זה אמיתי?

12801298_sמי שקרא את הבלוג הרגיל שלי בעבר, אולי יזכור שכתבתי בעבר על כל מיני תחומי מיסטיקה. בסופו של דבר המסקנות שלי היו שאני אישית לא מוצא בזה שום תועלת. ואני לא יכול לקבוע בבירור אם הדבר אמיתי או לא. מחקתי את התכנים מהסיבה הפשוטה שאנשים רבים לקחו את התוכן כעידוד ואף כ”מקור סמכותי” (למרות שמעולם לא טענתי שיש לי תואר וכמובן שלא טענתי שזהו מחקר רשמי).

בשבוע שעבר קרא לי מקרה מעניין..

jumper

אחד השרתים שאני בונה בימים אלו היה זקוק לטיפול שכלל הזזת ג’אמפר בין 2 פינים על מנת לעבור למצב דיסקים שונה. לא אלאה אתכם בפרטים טכניים יותר מדי, אך כפי הנראה מכיוון שלא הייתי מספיק מרוכז, הג’אמפר עף לי לרצפה. התחלתי לחפש אותו ברצפה וקורה מה שקורה לאנשים רבים שחובשים משקפיים – המשקפיים נפלו לי לרצפה. הם לא נשברו, אבל נפל לי אסימון באותו רגע. תובנה פשוטה לגמרי: בלי המשקפיים אני רואה הכל מטושטש. עם המשקפיים אני רואה מעולה, אבל הראיה המעולה הזו היא רק דרך העדשות. הסתכלות מחוץ לעדשה ו.. הכל שוב מטושטש. כמו שאמרתי, תובנה פשוטה, אבל אותה תובנה שהפעילה מחשבה אחרת: מה אנחנו קולטים בעצם מבחוץ ועם מה?

יש לנו חמישה חושים: ראיה, שמיעה, מישוש, ריח, טעם. יש כאלו הטוענים לחוש שישי, אתייחס לכך בעקיפין יותר מאוחר. אנחנו משתמשים בחושים שלנו כל היום, וכל הזמן אנחנו קולטים דברים, שומעים, רואים, מריחים, נוגעים וכו’. ברוב מוחלט של הזמן אנחנו בכלל חושבים על כך. אתה חושב כרגע מה האצבעות שלך עושות? סביר להניח שלא. אנחנו קולטים ומתעלמים מרוב הדברים שאנו קולטים. לא מעניין אותנו השלט שעליו חלפנו כרגע, לא מעניין אותנו אלו פרחים יש בצידי הדרך ואיך נראית הזקנה שחלפה על פנינו. כשזה לא מעניין אותנו, אנחנו מתעלמים מזה. אנחנו עושים דברים, הולכים, זזים, קוראים, אוכלים, בקיצור אנחנו בתנועה ואנחנו מתייחסים רק לדברים שמעניינים אותנו. כל השאר – רעש לבן, התעלמות.

נחזור למשקפיים שלי ולתובנה ש”נפלה” עליי: אני רואה מצוין רק דרך זגוגיות המשקפיים. כל השאר – מטושטש, אבל אם יש משהו שיעניין אותי, אני אסובב את פניי כדי לראות את אותו משהו בבהירות. מדוע אני מסובב את ראשי ומסתכל? כי יש שם משהו שמעניין אותי, משהו שאני צריך לאותו רגע. אחרי שאסתכל אסובב את ראשי בחזרה קדימה. את מה שהצטרכתי – לקחתי. כאן התחלתי לתהות: מה אם אנחנו קולטים דרך החושים שלנו הרבה יותר ממה שאנחנו מודעים? אם אתם בזוגיות, אתם בטח מכירים את המצב הבא: אתה בא לבת הזוג שלך ו.. אתה רואה שהיא עצבנית או מתוחה. זה לאו דווקא משהו בהבעת פנים שלה, זה משהו שאנחנו חשים ממש בשניות הראשונות והתחושה יכולה לקבל הצדקה וחיזוק ברגע שהיא תדבר או תזוז.

נעבור למח שלנו. המח שלנו, כמו שרבים יודעים, זה דבר מסובך ומורכב. אפשר לקרוא בתמציתיות על המוח כאן. התתיחסות הספציפית שלי לגבי המוח בפוסט זה היא משהו כזה: יש את כל החלקים הידועים, המון שכבות, ויש חלק אחד מאוד חשוב ומעניין.

התת מודע, או כפי שהוא נקרא ה”לא מודע”. בחלק הזה ה”מסיבה” מתחילה. יצרים, תשוקות, חלומות, סיוטים, אהבה, שנאה, הדחקות – הכל נמצא ב”יער השחור” הזה. חשוב לזכור שאותו לא-מודע לא רק שיודע לצבור את הדברים, אלא גם יודע “ליצור תוצרים” מהתוכן שיש שם. חלומות, סיוטים וכו’ זה רק חלק קטן וממנו, ומכיון שהוא חלק מהמוח, אותו תוצר יכול להשתמש בעיבוד וב”פלט” של המוח כדי “להמחיש” את החוויה. מי לא קמה באמצע הלילה בזעקות בגלל סיוט? מי לא מוכן להישבע שהחלום שהוא חלם לפני כמה חודשים הרגיש כאילו הוא חי את זה באותו זמן וזה היה מאוד מציאותי? מה שקורה בחלום הוא שהמוח משתמש באותן מערכות שקולטות, רק ללא קליטה באותן רגעים (שינה), אבל יודע להפיק את ה”פלט” – חלום מציאותי.

נעבור עכשיו למיסטיקה ותקשור…

אתם מכירים את המצב שאתם חושבים בראש על דברים מסוימים? אתם מריצים בראש מחשבה ואתם בעצם “שומעים” (לא בקול כמובן) את המחשבה שלכם. תחשבו על התרגיל הבא: 2+8? “שמעתם” כרגע בראש את התשובה: 10. זה כמובן לא קול פיזי במובן של Audio, אלא יותר “קול” של המחשבה עם התשובה: 10. תזכרו את ה”קול” הזה, אני מתייחס אליו לאורך הפוסט הזה.

הנה תרגיל שאתם יכולים לבצע בבית: תהיו במקום שקט לגמרי בלי שום הפרעה. עצמו עיניים, ותנסו בראש לקרוא לאלוהים. נשמע מצחיק, לא? גם המוח שלנו חושב כך. נסו לקרוא לא. לא תהיה תשובה. נסו שוב ושוב ושוב, אל תתייאשו..

אחרי מספר פעמים שכמובן לא תקבלו תשובה. יכול להיות שפתאום כן תקבלו תשובה. שוב, לא אודיו קולי, אלא מעין “קול” מחשבתי, כמו אותו 10 ממקודם.

מה קרה? אלוהים החליט לענות?

לא. המוח שלנו, חכם שכמותו, לא הבין בהתחלה מה אנחנו בעצם רוצים. אלוהים עונה לבני אדם? ידוע לנו שהתשובה היא “לא”, אבל אנחנו מתעקשים לקרוא לאלוהים, אז המוח שלנו מחליט: Ok, I’ll play your game – והמוח עונה כאילו הוא אלוהים (תזכרו שהמוח טוב בזה, הוא זה שבעצם “מקרין” לכם את החלומות…). אני יודע שזה נשמע הזוי ומי שלא מאמין, מוזמן לנסות זאת.

נעבור מכאן לתקשור. מה קורה בעצם כשנפגשים עם מתקשר? אתה יושב מול המתקשר (שטוען שהוא מתקשר איזו ישות קסומה/מכבודת/גבוהה/מיסטית/מחק-את המיותר), אתה שואל שאלות, הוא “מקבל” תשובות ומעביר לך אותם. במקרים אחרים אותה ישות יורה דרך המתקשר “צרורות” של מידע (שאם תקליט את התקשור ותבדוק את הדברים, תמצא בערך ש-50% ויותר מהמידע לא נכון, אגב).

עכשיו – נחבר את הדברים.

יש לנו “ישות” מהתרגיל הקודם (10, זוכרים?). עכשיו אנחנו זקוקים למידע הנכסף. מאיפה נשיג?

זוכרים את המשקפיים מהתחלת הפוסט? אני רואה מצוין מה שאני מסתכל עליו. השאר מטושטש ואני מתעלם ממנו. ניקח את אותה ראיה הזו. במצב מודע אני מתעלם מהכל חוץ ממה שאני רוצה לתת לו תשומת לב באותו רגע. המוח שלנו לעומת זאת, יכול לקחת את המידע שאנחנו מתעלמים ממנו (ויכול להיות שהוא אותו מידע נכסף, למרות שזה נראה שולי), ובעצם להצמיד אותו לאותה “ישות” ממקודם. מה יוצא? יש ישות, יש תוכן. אנחנו לא מודעים לתוכן כי התעלמנו ממנו או כי לא יודעים איך לתרגם קלט כלשהו חוץ ממה שאנו מכירים – למשהו שימושי, אבל הלא מודע כן יכול לעשות זאת. רובנו פשוט לא יודעים איך לעשות זאת.

נשמע הזוי? מפגר? אוקיי.

אני רוצה להציג לכם את נמרוד הראל. האיש שכל חייו טוען שכל מה שהוא עושה אינו “על טבעי” ומדובר במשהו שכל אחד מאיתנו יכול לעשות אם יהיה לו את חומרי הלימוד (ואולי מורה), כלומר זה משהו שבהחלט אפשר ללמוד. אל תצפו כמובן ללמוד את זה מנמרוד, כי (אני מניח) הפרנסה שלו היא מהופעות וכו’, לא לחסל את עצמו מבחינת קריירה…

אתמול הוקרן הפרק הראשון שלו בסידרה “פסיכו”. בפרקים אלו הוא פוגש אנשים ברחוב מבלי ידע מוקדם שהוא יפגוש והוא נותן בעצם תצוגה למה אפשר להגיע עם המוח וידע כיצד להפעיל את אותו תת מודע.

אפשר לראות את הפרק הבא בקישור הזה. (“תודות” ל”רשת”, לא ניתן לעשות Embed לפרק). הפרק הוא באורך שעה אבל לא חייבים לראות את כולו כדי להבין את הפואנטות של נמרוד. אחרי שתסיימו, תחזרו לכאן לחלק האחרון של הפוסט הזה.

צפיתם? נהניתם? נדהמתם? אחלה.

עכשיו נשאלת השאלה הפשוטה: רוב המתקשרים והמתקשרות אם היו קוראים פוסט זה, הם כבר היו מפסיקים לקרוא באמצע. רובם לא בדיוק גאונים ושליטה על תת מודע היא לא ממש נחלתם, אז איך הם בעצם עושים את הטריק הזה?

התשובה שלי די פשוטה במקרה הזה. הם לא מודעים לכך בכלל ואם תשאלו הם בהחלט יכחישו זאת. אז מה בעצם קורה פה? הם, אותם מתקשרים ומתקשרות מאוד מאוד מאוד רוצים לעזור, ומי שמארגן בעצם את ה-Show הזה הוא התת מודע שלהם באופן עצמאי, בדיוק כמו שאותו תת מודע מספיק חכם ליצור חלומות וסיוטים לבד מבלי הכנה מוקדמת של אותו חולם (זה רק מדגים לנו כמה אותו תת מודע הוא פשוט “חיה” עצומה וחכמה), כך שמבחינת אותו מתקשר, הישות והתקשור קיימים גם קיימים, הוא לא מודע שמאחורי ה-Show הזה וכל ה”מלאכים” וישויות נמצא .. המח שלו, ובמיוחד התת מודע שלו.

ונעבור לשאלה הכי פרקטית: ראיתם את הפרק, קראתם את הפוסט הזה. יש בתוכנו משהו עם כוחות ויכולות אמיתיים ובלתי מבוטלים, איך אפשר לרתום את זה לתועלתנו? שאלה מצויינת שאין לי עליה תשובה. פניתי לנמרוד והצעתי לו לענות כאן. נמרוד? מה אתה אומר?

"התחרדות" זוחלת ומתקדמת

בתקופה האחרונה יוצא לי יותר ויותר לראות כל מיני דברים משונים שקשורים לדת ו"התחזקות" של כל מיני אנשים שהחליטו להתקרב לדת, מי בטיפין ומי בצורת שינוי 180 מעלות לחייו.
כל אלו הם כמובן דברים אינדיבידואליים. אחרי הכל, חופש דת אמיתי אמור לתת לכל אדם להחליט לאיזה דת הוא רוצה להשתייך אם בכלל ומה לעשות וכו'. מדינת ישראל אמנם רחוקה שנות אור בהשוואה לאירופה בכל הנוגע לחופש דת והפרדת דת ומדינה, אבל זה מה שיש כרגע כאן..

יצא לי לראות לאחרונה מסמך שאקרא לו "מסמך חצוף". אותו מסמך בעצם מורה להורי התלמיד הדתי – מה לעשות ואיך בעצם לחיות. מילא שמסמך כזה יצא מאיזה בית ספר דתי עצמאי שמממן את עצמו, אבל המסמך הזה יצא מבתי ספר ממלכתיים דתיים, כלומר אלו שנשענים על משרד החינוך.

כבחור שלמד בישיבה דתית, ישיבה של כיפות סרוגות (כפר הנוער כפר חסידים), ומקיף דתי (עמי"ת צפת), אני יכול להבטיח לכם משהו אחד: גם בישיבה שהיתה מאוד דתיה (כיפות שחורות, חליפות וכו') לעולם לא קבעו להורים שלי אם תהיה או לא תהיה טלויזיה בבית, אם אמא שלי מותר או אסור שתלך עם שיער חשוף, ועוד כל מיני איסורים מפגרים. טלויזיה תמיד היתה לנו בבית (אבי הוא קצת טכנופוב ועד שנכנסה כאן לביתנו טלויזיה צבעונית לקח זמן..) ואמי מעולם לא הלכה עם כיסוי ראש או שמלות ארוכות, ובכל זאת, אף אחד מאותם מוסדות לא מצא להעיר להוריי על כלום.

עכשיו פתאום הדברים משתנים. מדוע? כי אותם "מתחזקים" למיניהם החלו לתפוס עמדות שליטה ולהתחיל לכפות את האג'נדה שלהם על הורים.

וכאן הבעיה העיקרית שלי.

כל אחד רשאי ויכול לשמור ולקיים הלכות ולהאמין במשיח (שלא יגיע גם כשממש מתאמצים לקווה שיגיע), אבל באיזה שהוא מקום צריך לעצור ולאמר "עד כאן". זכותך להאמין במה שאתה רוצה, אבל אין לך שום זכות לקבוע לי ולכשמותי את חיי. הרי בסופו של דבר, אני יכול לאמר כאדם שעבר לימודים דתיים בכל מיני מקומות, שמדובר בצביעות ממדרגה ראשונה! המדריכים שלנו דיברו על צניעות (והשוביניזם הסריח מכאן עד הודעה חדשה), אבל בחדר שלהם בהחלט היתה טלויזיה ומדי פעם כשהם היו שוכחים להגיף את התריסים, היה אפשר לראות שמה שהמדריך רואה … איך נאמר בעדינות, פלייבוי פראייר ליד זה וזו רק דוגמא אחת (מי יודע, אולי פעם איזו תוכנית תחקירים תעשה בדיקה מעמיקה מה קורה בחדריהם של תלמידי הישיבות בלילות ובמקלחות.. סביר מאוד להניח שהם ימצאו דברים מפחידים).

אז יש לנו את עניין האיסורים להורים שהחל לאחרונה, יש לנו את זבולון אורלב שהחליט להציע שבקדנציה הבאה הוא מעביר חוק להקמת בית מקדש שלישי (כנראה שאין לו כח לחכות למשיח), הפסקות לבנים ולבנות בנפרד, ואלו רק דוגמאות בודדות מתוך דברים רבים שקורים לאחרונה והרשויות שותקות ונותנות ל"מתחזקים" יותר ויותר שליטה. אותם "מתחזקים" לא מכירים בעניין חופש הדת ומבחינתם הם "שליחי מצווה" שבאים "לתקן" את אותם חילוניים שהיהדות קוראת להם (בהתנשאות) "תינוקות שנישבו".

לעניות דעתי, אסור לשתוק על כך. אם משרד החינוך לא מבטל את ההוראות המפגרות האלו, צריך לתפוס את שר החינוך, להוציא ממנו תשובה רשמית ואם הוא לא רוצה לבטל את הדברים, אז לגרור את משרד החינוך לבג"צ! חברות שנכנעות לתכתיבים של כל מיני חרדים שמשפיעים גם על אורח החיים החילוני צריכות לחטוף באמצעי המדיה השונים ובמסלולים אחרים.

החרדים וכל מיני עסקנים דתיים מזכירים "סטטוס קוו" שנחתם בשנת 1951. משום מה נוח להם להתעלם מכך שהם כבר ממזמן שברו את אותו סטטוס קוו והם משפיעים גם על אורח החיים החילוני. בעבר בן גוריון הסכים להתפשר על מספר קטן של חרדים שלא יעשו שרות צבאי ותראו מה יש לנו כיום: מאות אלפי חרדים שיושבים כביכול "ללמוד תורה" אולם בעצם הם עובדים בשחור, ובזמן שהחילוני קורע את התחת 3 שנים בצבא, החרדי שלא התגייס מרוויח בלי לשלם למדינה (במקרים רבים) אפילו לא פרוטה שחוקה!

אם אנחנו לא רוצים שמדינתנו תיהפך למדינת הלכה עם "סנהדרין" שוביניסטי שעובד לפי חוקים מלפני אלפי שנים (תסתכלו מה קורה בבתי הדין הרבניים), אנחנו נצטרך להילחם על כך בכל אמצעי אפשרי (לא באלימות) וכיום בעידן האינטרנט, הפייסבוק והטוויטר, כאשר לכל גוף יש דף ואתר, אפשר וצריך להוקיע את אלו שנכנעים ובעצם דופקים את החילונים, ויפה שעת אחת קודם.