המכשפה שחטפה בראש מהרבנים

בפוסט שפירסם ידידי יוסי גורביץ בבלוג שלו, הזכיר יוסי ש"חופש דת" בישראל זו בדיחה לא מוצלחת. אני לא כל כך מסכים איתו, כי בכל זאת, נכון שאין חופש דת מוחלט בישראל אך בהשוואה לארצות אחרות כמו ארה"ב, יש חופש דת בישראל ואם מישהו מחר רוצה להמיר את דתו מיהודי למוסלמי או נוצרי, אף אחד אינו עוצר אותו וזורק אותו לכלא (בהשוואה למדינות אחרות), אך עדיין יש כמובן מקום לשיפור מאסיבי: זה עתה הסתיים חג הפסח, ורוב החנויות לא יכלו למכור חמץ (כלומר הם יכלו, ואז הם היו מאבדים את הכשרות שלהם).

נקודה מעניינת שיוסי העלה בפוסט זה הסיפור על אחת שרצתה להתגרש ובית הדין הרבני הסכים שהיא תקבל רק מחצית מהסכום. הסיבה? האשה עסקה בכישוף.

כאחד שקצת חקר מכשפים ומכשפות ותכנים שונים הקשורים למאגיה וכישוף, אני יכול לאמר שמדובר בסלט רציני, בתוספת שכנוע עצמי, התעלמות מכל מיני דברים בסיסיים, "אכילת סרטים" בשפע כאילו יש למכשפה כוחות כישוף רבים – ובקיצור, מדובר על חיים בתוך איזו פנטזיה. כשאתם הלכתם לראות את סרטי הארי פוטר או קראתם את הספרים הנ"ל, בסופו של דבר ידעתם שמדובר בספרות בדיונית. המכשפים והמכשפות ממשיכים לחיות זאת.

לי אישית אין בעיה שמי שהחליטה לחשוב על עצמה כמכשפה שתחשוב כך (זולת הקטע של שרותים בתשלום, ששם מדובר ברמאות לכל דבר ועניין. בין אם מדובר ב"מאגיה לבנה", כישוף, מאגיה שחורה, אפורה או ג'ינג'ית עם קו אדום נטוי באמצע. זו שרלטנות), וכך גם במקרה דנן הבעל של אותה אשה החליט לבקש מבית הדין הרבני להתגרש (מבלי לשלם כמובן) בגלל שאשתו עוסקת בכישוף ולמרות שביקש ממנה להפסיק – היא לא הפסיקה. המכשפה (כמובן) ניסתה לשקר, הפוליגרף לעומת זאת לא התרשם מהלוליינות שלה וציין כי היא משקרת. (כמו רוב מוחלט של המכשפות. החיים בפנטזיה בכל זאת מצריכים שקרים אם לא ידעתם).

במדינה מערבית מתוקנת, שופט היה מגחך מבקשת הבעל והוא היה מבקש ממנו להביא דברים קצת יותר מוחשיים מאשר הפנטזיות שאישתו חיה בהם. היא בוגדת בך עם מישהו? יש לה מאהב? משפחה סודית כלשהי? משהו?

אבל כאן בישראל אפשרויות הנישואין מאוד מוגבלות. או שתתחתן בארץ בחתונה דתית אורתודוכסית או שתעוף לחו"ל, תתחתן חתונה אזרחית ורק אז משרד הפנים (הנשלט בידי ש"ס שנים רבות) יכיר בך, לא לפני שבג"ץ הכריח את המשרד הנ"ל להכיר בכך, וכיוצא מכך – גירושים זה דרך הרבנות בלבד, ומה לעשות, הרבנים עדיין מאמינים שכישופים קיימים. זה כתוב בתורה "מכשפה לא תחייה" (כמה אירוני שמכשפות צריכות לאמר תודה לתורת ישראל על ההכרה הרשמית בהן), אז הם חיפשו ומצאו כי רבי נחמן מברסלב אמר כי "אשה שעוסקת בכשפים, בניה מתים ונעשית אלמנה". שזה קצת מוזר, הכרתי מכשפות רבות שמגדלות ילדים והן עוסקות בכישוף שנים רבות והילדים גודלים ומתחתנים..

בסופו של דבר, חופש הדת והפולחן נזרקו לפח ע"י אותם רבנים (אלא מה), והם החליטו להתפשר: האשה תקבל 90,000 שקל במקום 180,000. העיסוק בכישוף עלה לה ב-90,000 שקל (מעניין היכן כוחותיה של אותה מכשפה, לא יכלה לבצע כישוף לקבל את כל הכסף?). שוב, במדינה מתוקנת שופט היה פוסק אחרת, אבל כאן מעדיפים לפסוק לפי דברים שאפילו פירושם כלל לא רלוונטי.

רק בישראל!

Comments

comments

5 תגובות בנושא “המכשפה שחטפה בראש מהרבנים

  1. "זה עתה הסתיים חג הפסח, ורוב החנויות לא יכלו למכור חמץ (כלומר הם יכלו, ואז הם היו מאבדים את הכשרות שלהם)."

    לא נכון. החוק אוסר (על יהודים) הצגה ומכירה של חמץ בפסח, בלי קשר לכשרות; מותר למכור חזיר בפסח, אבל לא חמץ (כלומר אפשר, אבל אז צריך גם לשלם קנסות).

  2. פספסת עוד משהו מעניין בכתבה הזו. מילא שהמכשפה לא הצליחה לכשף את גזר הדין לטובתה. אבל הרבנים בוחני הלב והכליות נאלצים להסתמך על בדיקת פוליגרף. מכשיר מדעי לכאורה, אך בפועל מכשיר לא מספיק מדויק, ושבתי משפט מסודרים יודעים שאסור להסתמך עליו.

  3. נו באמת – זה מה שיש לך להגיד???
    כבר חשבתי שיש משהו יותר רציני.

    כתבת בסוף דבריך שמדובר בפשרה. מהיכרות עם המערכת, הדיינים מנסים להגיע לפשרה ברוב המצבים, כדי להימנע מהימשכות הליכים, ומדברים מכוערים אחרים שעלולים לקרות אם מוציאים פסק דין של "יקוב הדין את ההר".

    מן הסתם (אינני מכיר את המקרה), מדובר בבני זוג שמעשית כבר פרודים (פיזית, או נפשית – לא משנה), וביה"ד זיהה שהבעל מנסה למשוך זמן, וע"י כך להרויח ולסחוט נפשית וכספית את האישה. הדיין החכם שם לב שמה שמפריע לבעל הוא שהסכום של 180K הוא גבוה מדי עבורו, וזיהה שהאישה והאיש יסכימו להתפשר על 90K. במהלך פשוט בא הדיין ונתן לכך תוקף של פס"ד, ובא לציון גואל – עוד אישה ניצלה מהסטטיסטיקות המעוותות של "מסורבות גט".

    עכשיו אמרו לי רבותי דיינים מומחים – האם לא נהג הדיין כהוגן בחתירתו לפשרה? האם אתם הייתם מתנהגים אחרת? כל תשובה דורשת נימוקים המתחשבים גם בהליכים שאמורים להיות התוצאה של בחירה בפסק כזה!

    הייתי יכול עוד להאריך בשיקולים השונים של דיינים בבואם לדון במקרה כזה (עקב חברות קרובה עם דיין פעיל), אך נראה לי שפירטתי מספיק. אם ישאלו שאלות נוספות, אנסה לענות.

    • ידידי, תרשה לי לחלוק עליך.
      אם לא היה את כל עניין ה"כישופים", אני די בטוח שבית הדין הרבני היה פוסק אחרת, החל משלום בית או דברים אחרים ולא פשרה זו.

      • שוב, אני אומר את הדברים מהיכרות עם השיקולים, ולא עם המקרה הספציפית.
        לצורך העניין – שלום בית היא תמיד האופציה המועדפת, אבל לא תמיד מעשית (בני הזוג פשוט לא רוצים אחד את השני. אני מניח שאתה יכול לדמיין כזו סיטואציה, במיוחד לאור העובדה שהבעל הודה ע"פ הכתבה שבגד באשתו). ברור שאם האפשרות הייתה קיימת – היו גם בוחרים בה. מכך שלא בחרו בה, אני מסיק שהאפשרויות היו:
        א. להיגרר למשפט ארוך ומלוכלך, שכל צד היה מוציא את כל הרפש שהוא יכול על הצד השני, ולבסוף היה מתברר לדיינים ששני הצדדים לא כ"כ "צדיקים" בלשון המעטה, והיו פוסקים משהו באמצע, בין הדרישות של שני הצדדים.
        ב. לנסות לברר מה בעצם כל צד מנסה "להשיג" בטיעונים שהוא מציג (טכניקה הלקוחה מעולם הגישור), ולנסות להראות לצדדים שלא כדאי להיגרר לאפשרות א' (עקב מורכבותו, מגעילותו, ותוצאתו, שבפירוש לא מובטחת לאף צד). האמצעים העומדים לכך מגוונים, ובין השאר ישנה אפשרות של פשרה כספית.

        אני הייתי בוחר באפשרות ב', ולכה"פ הייתי מציג אותה בפני הצדדים.

        יש לציין פרט נוסף, שמדובר בויכוח על הכתובה. זהו בד"כ קלף מיקוח של נשים המעוניינות להשיג "עוד" משהו. במקרים בהם הגירושין הולכים ב"שקט", מגלמים את הכתובה במשהו אחר (רכב, דירה, זכויות ממקום עבודה ועוד), ממגוון סיבות. אם האישה הנ"ל בחרה להעלות את הנושא לדיון, קרוב למדי שיש דברים בגו, והיא מנסה "להרויח" משהו.

        שוב, ניתן להאריך בשיקולים השונים, אך אני מציע שלא להיגרר למה שכתוב בעיתון. בד"כ (תמיד?) מוצגת שם הפיקנטריה, וכל השיקולים והדיונים הארוכים לא יהיו שם, מסיב פשוטה – זה יבריח את הקוראים…
        עדיף להתייחס לדברים לגופו של עניין, ולבדוק היטב במה מדובר לפני שניתן לבקר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *